הדפסה"אפרים, בוקר טוב. איך אתה מרגיש בבוקרו של יום הזיכרון לחללי צה"ל?" פנה אל אפרים דוד ידידו הקרוב.
"רגשות מעורבים יש לי ביום זה. מצד אחד עצוב לי מאד בכל שנה כשאני נזכר באלפי החיילים שלנו שנפלו על הגנת המדינה מאז המחתרות, לפני קום המדינה, ובמהלך קיומה עד ימינו אלה."
"ומצד שני…?" מיהר דוד לשאול
"כן, מצד שני אני לא יכול שלא לשמוח על המתנה הגדולה שקבלנו מהם: מדינה יהודית, מקום קטן-גדול לכל היהודים בעולם."
"אפרים, מעניין לשמוע ומעורר התפעלות שאתה יכול גם לשמוח למרות הצער הגדול…"
"דוד, הרשה נא לי לשתף אותך בסיפור האישי שלי. אז תבין יותר את שמחתי. אני ניצול שואה. עליתי בודד ארצה בגיל 14 באניית מעפילים בקשיים רבים. נותרתי היחיד מכל משפחתי. אחרי שהייתי בוכה כל יום על הורי ועל כל משפחתי, הייתי גם חושב קצת: 'מהי הנקמה הגדולה שאני כילד בודד יכול לבצע בגרמנים ימ"ש?' לאחר חשיבה כמעט יומיומית הגעתי למסקנה שהנקמה הגדולה תהיה בכך שאתגייס לצה"ל ואחר כך אקים משפחה במדינת ישראל. העובדות האלה מהוות נצחון מוחץ על הגרמנים שרצו למחוק שם ישראל מן העולם! כשסיפרתי זאת לראש ממשלת ישראל, מר דוד בן גוריון ז"ל, בשנותי הראשונות, אמר לי בתגובתו: 'זוהי לא רק נקמה גדולה אלא נקמה מתוקה שלא משאירה לך בלב משקעים של חרטה' "
"כמה זמן אתה משמש בתפקיד 'מפקד משמר הכנסת'?"
"כבר שלושים שנה"
"לפי דבריך, מלווה אותך תמיד תחושת גאווה שרק הולכת וגוברת"
"נכון תמיד, והיום במיוחד"
"מה מיוחד ביום זה?"
"היום זהו הטכס האחרון שאני מלווה את המשמר, בטכס האזכרה המרכזי לחיילי צה"ל ומערכות ישראל. דע לך שמאז שהעליתי על גופי את המדים האלה, כל אביזר בהם מעורר בי התרגשות, החל מהבגדים, דרך דרגות הקצונה וכלה בסמל המדינה המעטר את שרוול חולצתי"
"אם נחזור לתחילת השיחה, אוכל לומר שגם היום אתה חש רגשות מעורבים. האמנם?"
"אכן, כן. אני שמח לסיים ולפנות את תפקידי לאחר, לתפקד 'במשרה מלאה' כסבא לנכדים רבים שזכיתי, אבל קשה לי להיפרד מהמקום הנכבד הזה שמהווה מקור לגאוה לאומית לכל יהודי בעולם. יהיו חסרים לי המפגשים עם 'עמך ישראל' שבאים לבקר בכנסת, ואתגעגע לחיילי צה"ל המכבדים את הטכס בהר הרצל בדגלנות מרשימה. אנצל את הפנאי למסירת שיחות בבתי ספר על תפקידי בעבר ועל הכנסת בכלל וזה יתן לי סיפוק רב"
"אני בהחלט מסכים שחשוב לנוער לשמוע אותך. זה יוסיף להם גאווה לאומית ויראה להם מבט חשוב על השואה, מבט של נער שהפך למפקד משמר הכנסת, בזכות עקשנותו להתקדם ולא לשקוע באבל על משפחתו. בהצלחה רבה"
הצעת דיון
- מה היתה ה"נקמה המתוקה" של אפרים בגרמנים ימ"ש?
- מדוע היו למפקד משמר הכנסת רגשות מעורבים ביום הזכרון לחיילי צה"ל?
- מה בבגדי הייצוג, המדים, גרם לאפרים התפעלות?
- האם גם אתם שמעתם על ניצול שואה ששמח במדינה למרות כל הקשיים שלו?