הסיפור שייך למאמר פרשת ואתחנן: לשבח. מומלץ לקרוא את המאמר לפני שמקריאים לילדים את הסיפור.

"תזכירי לי בבקשה, דורית, לבקש מאמא דמי כיס לטיול", ביקשה סיגלית מאחותה דורית, במהלך הכנתה את הציוד לטיול השנתי. סיגלית, לומדת בכיתה ה' ואחותה הגדולה ממנה, דורית, בכיתה ו'.

"אין בעיה, ספרי לי, בבקשה, על הטיול שלכן"

"דורית, זה ישעמם אותך, כי זה אותו טיול שהיה לכן בשנה שעברה"

"וואי, איזה כיף! תהנו מאד, יש הרבה מים במסלול!"

"תודה, אני כבר מחכה לבוקר…"

"סיגלית, מה נשמע? הכנת כבר את כל הציוד לטיול מחר?" שאלה אמא נועה

"כמעט, אבל אני צריכה לבקש ממך אחר כך משהו, ביקשתי מדורית להזכיר לי"

"אמרי לי עכשיו, סיגלית, אולי תשכחי"

"לא, אמא, תודה. זה ארוך, אני מעדיפה לסיים תחילה את כל האריזה לתיק ורק אחר כך אגש אלייך, אני סומכת על דורית שתזכיר לי"

השעה מאוחרת, ארגון התיק לטיול נמשך מעבר למשוער. השעה עשר וסיגלית חייבת ללכת לשון. דורית ניגשת לסיגלית ומזכירה לה לבקש דמי כיס מאמא.

"אמא, אני לא מאמינה כמה טובה את תמיד. עכשיו, כשארגנתי את הציוד לטיול, ראיתי כמה דברים טובים יש לי, שבלעדיהם לא יכולתי לצאת לטיול. האמת היא שכל השנה את כזאת, אמא יקרה שלי, את לא מחסירה מאיתנו שום דבר. אני נזכרת שיום אחד באתי אלייך כמעט בוכה שתקני גם לנו פיצה מיוחדת שאכלנו במסיבת יום-הולדת של חברה. לא עברה חצי שעה והפיצה המיוחדת כבר היתה על השולחן לארוחת ערב"

בעודה מרעיפה על אמא את דברי השבח, מיהרה ורצה אליה וחיבקה אותה חיבוק חזק. נועה החזירה חיבוק אמהי לא פחות חזק, וכך הלכה סיגלית לישון עם מתיקות האהבה מאמא.

רק רגע, מה עם דמי הכיס? נכון, שכחה סיגלית לבקש, היא האריכה בדברי השבח לאמא שלה, עד ששכחה שדברי השבח הם רק הקדמה לבקשה…

אך, אל דאגה, המחנכת גילתה זאת במהלך הטיול והלוותה לסיגלית עשרים ₪ לדמי כיס.

ובינתיים בביתה של סיגלית…

"אבי, סיגלית יצאה הבוקר לטיול. יש לה ציוד מלא, רק ששכחתי לתת לה דמי כיס" סיפרה נועה לבעלה אבי.

דורית שמעה את והתפלאה. "אמא, אני לא מבינה, הזכרתי לסיגלית לבקש ממך, מה קרה? מי בעצם שכח?"

את צודקת, דורית, אני נזכרת שבאמצע ההכנות, כשרצתי לשמוע ממה את מה שהיא מתכננת לבקש ממני, סרבה וסמכה עלייך שתזכירי לה. היא רק אמרה שמה שהיא תבקש זה ארוך והיא מעדיפה לסיים תחילה את הכנת הציוד"

"אני לא מבינה. מה כבר ארוך בארבע מלים: 'אני צריכה דמי כיס'?

סיגלית חזרה מהטיול וסיפרה לכל בני המשפחה חוויות מהטיול הנפלא שהיה להן.

"סיגלית, את זוכרת שהזכרתי לך לבקש דמי כיס?"

"ודאי שאני זוכרת. תודה רבה שהזכרת לי. אבל למעשה לא בקשתי. אל דאגה המחנכת כבר הלוותה לי בטיול"

"אני לא מבינה. מה כל כך ארוך בבקשה 'אני צריכה דמי כיס'?

דורית, סליחה, אני לא מבקשת כך. את לא רואה את כל הטובות שאמא עושה לנו? אני לא יכולה לבקש כך, אלא פותחת בהבעת שבח על מה שאמא עושה לנו.

"עכשיו אני מבינה, סיגלית, כנראה דברי השבח היו ארוכים הפעם מהרגיל…"

הצעת דיון

  1. מדוע לא בקשה סיגלית דמי כיס?
  2. האם בסגנון הקצר של דורית כלולים דברי שבח?
  3. מדוע חשוב לדעתכם להקדים דברי שבח לבקשה?
  4. האם לדעתכם הגזימה סיגלית בדברי השבח לאמא?

קרדיט איור: ענבל גיגי בוסידן igigib@gmail.com

 אם אהבת את התכנים שלנו, את הסגנון, ואת החזון, אנו נשמח לשמור איתך על קשר. אנא מלא את הפרטים שלך בטופס. אנו נשלח במייל רק דברים טובים ומועילים לחינוך ילדיך למידות טובות.