הדפסהבבית הספר "אהבת ישראל" בבאר שבע מתקיים בכל שנה יום שיא בספורט. בית הספר הוא גדול ובכל שיכבה ישנן ארבע כתות מקבילות. כל שיכבה מתחרה בנושא ספורט אחד. בתחילת שנת הלימודים יושב המורה לספורט, יוסי, עם המורים של כל שיכבה ומתכנן איתם איזה נושא יתורגל היטב במחצית הקרובה.
כתה ד'3 ידועה כבר בבית הספר ככיתה המצליחה במשימות הספורט שדורש מהם המורה יוסי. בשנה שעברה הם קיבלו את גביע מחלקת החינוך מראש העיר על זכייתם במקום הראשון בעיר בתחרות ריצה. השנה פנה המורה יוסי לחגית, מחנכת הכתה, והציע שהפעם יהיה אתגר חדש לכתה ד'3: קפיצה לגובה.
המורה יוסי אמר למורה חגית שהוא מעריך שאם יתקיימו יותר שיעורים במהלך המחצית יגיעו מספר תלמידים מהכתה לשיא של 98 ס"מ, שיא בקפיצה לגובה בכל העיר, כי "השמים הם הגבול"!
למשך 20 שניות היתה דממה, ולאחריהן השיבה המורה חגית ואמרה למורה לספורט:
"האמת היא שאני מאוד מעריכה את מאמציך לקדם את תלמידי כתה ד'3 בספורט. בהזדמנות זו אני שוב רוצה להודות לך על זכיית הכיתה בגביע העיריה בשנה שעברה. אלא שהשנה החלטתי להתמקד עם הכיתה במספר מקצועות בהם אני רואה שהתלמידים מעט חלשים. אני בהחלט מתכוונת לבקש מהמנהלת תגבור בשיעורים, אך לא לתרגול ספורט, אלא לחיזוק במקצועות אחרים".
הוסיפה המורה חגית: "השמים הם הגבול? אולי, אך אני מעוניינת להגיע לשיאים לימודיים בתחומים אחרים ואילו בספורט נשמח בחלקנו ונמשיך לחגוג את הזכייה בגביע מהשנה שעברה. אני לא רוצה שהישגים נוספים בספורט יבואו על חשבון הישגים הכרחיים בלימודי היסוד כמו עברית, חשבון ואנגלית.
שאלות לילדים
- מי השתמש בבטוי "השמים הם הגבול" כדי לעודד השתתפות במאמץ ומי העלה ספק בכך?
- המורה חגית שמחה בחלקה של הכתה. באיזה חלק?
- האם, לדעתכם, דברי המורה חגית יגרמו לתלמידים לזלזל מעתה בשיעורי ספורט? מדוע?