"בנות יקרות, בעוד שלושה שבועות נצא לטייל בגליל העליון" הכריזה תמר מחנכת כיתה ו'.

"בסוף הלימודים תקבלו מכתב להורים ובו פירוט המסלול. אבקש להביא מחר: אישור מההורים ליציאה לטיול ומאה ₪ דמי הטיול."

השמחה של התלמידות היתה גדולה והמורה היתה צריכה להרגיע אותן ולבקש לחזור לשקט להמשך השיעור. דינה שמה לב שאחת הבנות, נועה, שכנתה לספסל הלימודים, לא רק שלא שמחה, אלא אף נראתה עצובה מעט. דינה מכירה את מצבה בבית והבינה את הסיבה לכך. היא גם לא הופתעה, כי היא רואה מקרוב את מצוקתה הכלכלית.

"בוקר טוב בנות. מי הביאה את מה שבקשתי אתמול?"

התלמידות הזריזות הביאו כבר למחרת את האישור ודמי הטיול.

"דינה, דמי הטיול הם 100 ₪ ולא 200?!"

דינה ניגשה למורה ולחשה לה באוזנה שהיא תסביר לה בהפסקה את הסיבה לסכום הכפול.

"המורה, הגעתי אתמול הביתה כמעט בוכה…סיפרתי להורי על הטיול בשמחה, אך מייד גם סיפרתי שנועה היתה עצובה כשהודעת לנו על הטיול. ההורים שלי מכירים את המשפחה שלה והיו שותפים לתחושת הצער שלי. בקשתי מהם שילוו לי 100 ₪, על חשבון המתנות שהם קונים לי מדי פעם, והם הסכימו. אני משלמת, אם כן, גם עבור נועה."

"דינה, אני מאד נרגשת מהמעשה הגדול שעשית. ספרי נא לי מה עבר עלייך מאז אתמול, איך הגעת להחלטה זו?"

"ראשית, לא יכולתי לחשוב שחברה אחת מהכיתה שלי לא תצא לטיול בגלל כסף שאין לה לשלם. שנית, אני מאד אוהבת את נועה, אנחנו חברות טובות ועוד יותר היה עצוב לי לחשוב שכך עלול לקרות לה."

"האם את מוכנה שאספר זאת למנהלת?"

"תודה. לא, בבקשה. אני עשיתי את זה רק לשם המצווה ולא כדי שיכבדו או יעריכו אותי"

בכל אופן, לפחות, אכתוב לך מכתב הערכה  להורים"

"זה בסדר, זה בהחלט ישמח אותם"

המורה תמר החליטה שהיא לוקחת מהסיפור הזה את הנקודה העיקרית ומעבירה אותה לכיתה בלי להזכיר את הרקע.

"בנות חביבות, שימו לב. כולכן אוהבות להביא חטיפים לטיולים. החלטתי הפעם שכל בת מותר לה להביא רק חטיף אחד. בנוסף, אבקש מכן לשים לב שבחברתכן כולן נהנות מחטיפים." בכך העבירה המורה תמר מסר לחשיבה על מי שאין לו, בזכות מעשה החסד המיוחד של תלמידתה דינה.

 ימים עברו והמורה תמר היתה צריכה לבחור מתוך הבנות ועד כיתה. לא היה לה ספק במי תבחר כראש הועד.

"דינה, בוקר טוב. יש לנו כעת משימה בכיתה: בחירת 'ועד כיתה'. אני מבקשת ממך להיות ראש הועד ואלייך אצרף עוד שתי בנות. פשוט, ראיתי את האחריות שלך לטובתה של חברה מהכיתה וזה הכריע אצלי את ההחלטה. מקוה שלא תתנגדי"

"תודה לך המורה שבחרת בי, אינני בטוחה שאצליח למלא את ציפיותייך, אבל אני מוכנה לנסות. בהחלט אכפת לי שיהיה טוב לכל החברות. יש לי רק בקשה אחת, המורה…"

"כן, ברצון. מהי?"

"אשמח שאחת מחברות הועד תהיה נועה.  זאת תהיה הזדמנות טובה בשבילה לגמול טובה לכיתה כנגד כל ההתחשבות והעזרה שהיא מקבלת מכולן."

"אשרייך דינה שתמיד את חושבת גם על אחרים. אחשוב על כך ואשקול מה טוב לכיתה. בכל אופן תודה על הרצון הטוב שלך."

עברו שבועיים והודעת המורה מתעכבת.

"דינה, החלטתי לקבל את הצעתך. במשך השבועיים האחרונים עקבתי אחר התנהגותה של נועה בנקודות הנוגעות לצרכי הכיתה הכלליים, וראיתי שהיא אכן מתאימה. בקרוב אחליט על הבת השלישית ותוכלנה כבר להתחיל את עבודתכן החשובה.אני מאחלת לכן כבר עכשיו הצלחה מלאה במשימות"

הצעת דיון

1. מה גרם לדינה להחליט לשלם עבור נועה את דמי הטיול בסך 100 ש"ח?
2. מי היה שותף להחלטתה לשלם סכום זה?
3. איך תכננה דינה להחזיר את הסכום הזה להוריה?
4. האם גם לכם יש סיפור המראה אחריות, אהבה, דאגה לאחר?

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com