Share

הסיפור שייך למאמר פרשת כי תצא: חשיבות הכרת הטוב. מומלץ לקרוא את המאמר לפני שמקריאים לילדים את הסיפור.

אתמול בבית הספר המורה דינה לימדה אותנו על כיבוד הורים. היא לימדה אותנו שכל אבא ואמא אוהבים את הילדים שלהם, שזה טבעי וזה לא תלוי אם הילדים מתנהגים יפה כלפיהם או לא. ואז היא שאלה אותנו במה אנחנו יכולים לגמול טובה להורים שלנו על כל מה שהם עושים עבורנו?

לילדים בכיתה היו כל מיני רעיונות. לרונן, אחד הילדים בכיתה, היה רעיון מקסים: שכל ילד יכין מעין "תעודת הוקרה" להורים שלו, בה הוא מודה להם על מה שהם עושים למענו. רונן הציע שמחר, כל ילד יכתוב על פתק את הדברים שההורים שלו עושים למענו במהלך היום, ואז בכיתה נכין מזה תעודת הוקרה יפה.

המשימה לא היתה נראית לי קשה במיוחד. אפילו הרגשתי שאני די יודע מה ההורים שלי עושים למעני בכל יום. בכל אופן, למחרת בבוקר, כשקמתי, לקחתי דף ועפרון והתחלתי לרשום.

להפתעתי, לא ראיתי את אבא ואמא בבית. הסתבר לי שהם יצאו מוקדם לעבודה. ניגשתי למקרר וראיתי את כל הדברים שהם הכינו לי ולאחים שלי: שוקו, גראנולה, קורנפלקס, ביסקוטים, כריכים ופירות לבית ספר, וכל מה שאנחנו רגילים לקחת. רשמתי בפתק את כל הדברים הללו. מה עוד יש לכתוב? חשבתי לעצמי. הרגשתי שיש משהו אותו אני צריך לכתוב אך לא ממש זכרתי. משהו היה חסר לי באותו בוקר. האם ניחשתם? כן! החיבוק של אמא! זה מה שהיה חסר לי. אמא בכל בוקר נותנת לי חיבוק גדול מכל הלב. הוספתי את החיבוק הגדול לרשימה. היום החיבוק היה באמת חסר לי. פתאום שמתי אליו לב. הבנתי שהחיבוק הזה פשוט נותן לי כוח ללמוד לכל היום.

המשכתי להוסיף דברים לרשימה. הוספתי את ארוחת הצהריים החמה שמחכה לי בכל יום כשאני חוזר מבית הספר, את זה שאמא תמיד עוזרת לי להכין שיעורים ומתעניינת במה שהיה בבית הספר. את זה שאבא לוקח אותי לטיול אופניים ולפעמים לגן המשחקים… המקום בפתק כמעט ונגמר. לא חשבתי שההורים שלי עושים עבורי כל כך הרבה דברים.

כל ילד הגיע עם הפתק שלו לכיתה והסתבר שהרבה הרגישו כמוני. הכנו להורים תעודות הוקרה מרהיבות ומקושטות. המורה לבסוף שאלה מה עוד אנו עוד יכולים לתת להורים שלנו כתמורה, כהכרת הטוב על מה שהם עושים לנו?

גד לא "שבר את הראש" יותר מדי אלא החליט שהוא שואל את השאלה הזאת ממש את אמא שלו. הוא סיפר לכיתה שאמא שלו מאוד שמחה על עצם החשיבה של הכרת הטוב. אבל התשובה שלה היתה ממש שווה זהב! היא סיפרה לו שכשהיא היתה ילדה, גם היא רצתה לגמול טובה להורים שלה וגם היא לא ידעה במה. היא התיעצה עם סבתא שלה ז"ל וסבתא אמרה לה תשובה חכמה: "דעי לך נכדתי היקרה, אי אפשר לגמול טובה להורים בשום דבר מוחשי, לא באוכל ולא במתנות ולא בעבודות בית. רק בדבר אחד שהוא הכי קל וגם הכי קשה. הוא הכי קל כי הוא לא כרוך בתשלום, אבל הוא הכי קשה כי הוא תלוי ברצון גדול".

מהו אותו דבר?

לכבד את ההורים! פשוט ביותר. לא להתחכם, אלא לבצע ברצון את מה שהם מבקשים מאתנו. שמעתי את זה  מסבתא, סיפרה אמא של גד, וקבלתי מאז על עצמי להשתפר בכיבוד ההורים.

כאשר שמענו את הסיפור היפה שגד סיפר, החלטנו, כל הילדים בכיתה, לנסות גם אנחנו להשתפר יותר ויותר בכיבוד הורים.