אחריות

כל אחד מבני האדם נחון בתכונות שונות ובכישורים שונים המאפשרים לו להתנהל בעולם, אך, לעתים, טבעי הוא שיזדקק לעזרת הזולת בנטילת אחריות או שותפות בפעולה או במשימה מסוימת. הדגם הבולט בנושא זה הוא הזוגיות. איש ואשה משלימים זה את זה ושותפים מלאים בנטילת אחריות לכל משימותיהם. הם מהווים עם הזמן מקור לאחריות הדדית בין ילדיהם. עד לאיזו רמה של אחריות יהיה מוכן אחד האחים לשאת על כתפיו? פרשת "ויגש" מלמדת אותנו על יהודה שנטל על עצמו אחריות כבדה על אחיו מול אביו יעקב.

למאמר המלא וסיפור ילדים על המידה "אחריות"

גבורה רגשית

לא אחת נקלעים אנו לאירוע בו נדרשים אנו לגלות איפוק, התגברות על רגש סוער. אם הצלחנו להתאפק, אשרינו, כי נהגנו בגבורה. ככל שפרטי האירוע יהיו רגישים יותר, נוגעים יותר לנקודות עדינות בלבנו, כך הדרישה מאתנו לאיפוק תגדל. מהו הגבול? עד כמה נוכל להתאפק מלבטא את אשר זועק בלבנו? פרשת "ויגש" מלמדת אותנו על גבורה ייחודית שהיתה ליוסף בהתוודעו אל אחיו. מדהים לראות את אצילות נפשו ברגעי מתח אלו!

למאמר המלא וסיפור ילדים על המידה "גבורה רגשית"

הכל לטובה

אם "פספסנו" את האוטובוס, חבל. אם אחרנו לשדה התעופה עוד יותר נצטער. האם חשבנו פעם שאולי היה זה לטובה? אולי מטוס זה שהיינו צריכים לטוס בו אירעה בו תקלה כלשהי? אולי העיכוב גרם לכך שנזכרנו במשהו ששכחנו בבית, ולכן קל יותר עכשיו לחזור הביתה ולהשלימו? פרשת "ויגש" מלמדת אותנו על תאונה משפחתית קשה ביותר שהיתה במשפחת יעקב אבינו, ובכל זאת הצליח יוסף לראות בה את הצד הטוב, כי כל מה שעושה ה' – הכל לטובה.

אושר אמתי

מה לא נכתב על האושר המיוחל? כמה כסף, משאבים אנושיים וכל מה שנדמיין הושקע בפתירת חידה זו? ובכן, די בעיון קל בפרשת "ויגש" לגלות מהו האושר האמתי. יעקב אבינו חי 22 שנים בניתוק גמור מבנו יוסף אהובו. כשנודע לו מבניו על היעלמו – התאבל, קרע את בגדיו ולא מצאה נפשו מנוח כל אותן שנים. והנה, כשהתבשר על קיומו, על כך שיכול הוא לשוב ולראותו, היה לו די בכך. היה כבר מוכן לסיים כעת את חייו. זה היה אושרו. "ילדים זו שמחה" אומר הבטוי העממי. כעת נוכל גם לומר "ילדים זה אושר אמתי".

חידת המידות

ילדים יקרים, שימו לב.

בחידה שלפניכם רמוזה אחת מארבע המידות שבפרשה. עליכם למצא איזוהי. בהצלחה.

אני אח ולא אחר

מדוע לי לא יישאר?

חשוב קצת "מחוץ לקופסה"…

ותמצא עבורי יותר מפרוסה