רגישות לעוול

טבעו של אדם להתמקד בענייניו שלו ולא להתייחס לדברים שהוא פוגש בדרכו. התיחסות שלו למה שהוא פוגש או רואה בדרכו תהיה בדרך כלל בנסיבות יוצאות דופן, כגון ילד בוכה ללא מבוגר לידו, אירוע חריג הנקרה בדרכו וכדומה. מה קורה כשהוא פוגש בעוולה, במישהו שלכאורה איננו חריג בתנוחתו, ואינו "מזמין" תשומת לב וסקרנות, אך התנהגותו מעוררת פליאה, חשש לעוולה? האם גם אז יסטה מתכנונו המקורי ויתיחס לדבר? פרשת "ויצא" מלמדת על יעקב שהיה כזה. הוא מגיע לבאר שאליה מגיעים הרועים להשקות את צאנם, אך, משום מה, הוא חושש שהרועים מתכוונים לסיים את יום עבודתם ברעיית הצאן. הוא לא מתעלם מכך, אלא מעיר להם שמוקדם מדי כעת לסיים את עבודתם ועליהם להמשיך לרעות את הצאן לאחר השקייתם.

למאמר המלא וסיפור ילדים על המידה "רגישות לעוול"

נאמנות לעבודה

"באיזו שעה מתחילה העבודה, בשעה שאתה מגיע או בשעה שקבע בעל הבית?" או "מדוע אני חייב לכבות את המזגנים בסוף היום, הרי ראובן מופקד על כך בשכר?" שאלות כאלה נפוצות הן בקרב עובדים שכירים המעדיפים "להקטין ראש" בכל מה שנוגע לחובותיהם כלפי המעביד. פרשת "ויצא" מפגישה אותנו עם נאמנותו של העובד השכיר הראשון בתורה, יעקב אבינו. נאמנותו ללבן מעבידו היתה גדולה ביותר, למרות שיחס לבן אליו היה הפוך מכך, נאמנות שהפכה לדגם מרשים, מחייב, בחוקי העבודה שקבעו חכמינו זכרונם לברכה.

למאמר המלא וסיפורי ילדים על המידה "נאמנות לעבודה"

קנאה חיובית

המידה "קנאה" נזכרת בדרך כלל בהקשר שלילי: קנאה בעשיר, קנאה במכובד וכדומה. אך ישנה גם קנאה חיובית. אחד המניעים של האדם ליצירה, לעשייה חיובית הוא קנאתו בחברים מצליחים. אם רואה אדם את חברו מצליח בעסקים, הוא עשוי להגיב באחת משתי התגובות הבאות: קנאה שלילית, שתגרום לו רק תסכול ועצבות ומתח מיותרים, או קנאה חיובית שתביא אותו ללמוד את סוד הצלחתו ולהגיע גם כן להישג מרשים בתחומו. פרשת "ויצא" מלמדת על קנאה חיובית שהיתה לרחל אמנו. כשראתה את אחותה יולדת מספר בנים, קנאה בה קנאה חיובית. היא ייחסה זאת לצדקותה של לאה. מכאן התעורר בה הצורך להתפלל לה' בבקשה שיפקוד גם אותה בילדים.

למאמר המלא וסיפור ילדים על המידה "קנאה חיובית"

צידוק הדין

מאד לא נעים להיפגע, להינזק בכל רמה שהיא. צער עקרות, מניעת ילדים, הוא אחד הייסורים הקשים ביותר. וכשהייסורים באים, כיצד מקבלים אותם? פרשת "ויצא" מלמדת אותנו על התייחסות אמונית לייסורים – "צידוק הדין". רחל אמנו קיבלה עליה את הדין שהיא עקרה לפי שעה, אך לא  התייאשה, אלא התפללה לה' ונפקדה בבן, שקראה את שמו יוסף. צידוק הדין בא מתוך תחושת אמונה חזקה בבורא העולם המנהיג אותו ומשגיח על בני האדם. הוא גם זה שמחליט לפי שיקול דעתו מי יזכה בילדים ומתי. אמותינו כולן, שרה רבקה רחל ולאה היו עקרות מספר שנים ולפחות תקופה מסוימת (לאה). הן לא נואשו, אלא התפללו ונפקדו.

למאמר המלא וסיפור ילדים על המידה "צידוק הדין"

חידת המידות

ילדים יקרים, שימו לב.

בחידה שלפניכם רמוזה אחת מארבע המידות שבפרשה. עליכם למצא איזוהי. בהצלחה.

כמה חכם הוא אבי

"מאיות" תמיד מביא

גם אני אוכל להצליח, אימי

אתאמץ בלימוד היומיומי