לשון הרע

יכולת הדיבור היא ערך עצום לאדם. הדיבור מהווה אמצעי תקשורת בין בני האדם. הוא גם מהווה כלי טוב ללימוד ולרכישת יידע. אך, כמו כל כלי, הרווח ממנו או הנזק הנגרם על ידו תלויים בשימוש בו, או, ליתר דיוק, במודעות של המשתמשים בעוצמתו, כפתגמו של שלמה המלך – "מוות וחיים ביד לשון" (משלי, יח:כא). לכן, חובה על כל אחד לסנן את מה שהוא רוצה לומר. פרשת "וישב" מלמדת אותנו על נזק חמור שנגרם כתוצאה מדיבור לשון הרע. יוסף סיפר על אחיו בפני אביו דברים לא ראויים שהם עשו. הדיבור הזה גרם לשנאה, שהתפתחה לרצון להרוג אותו. אסור לספר על אחר דבר רע, גם אם העובדה נכונה. כלי התקשורת הרבים נבחנים יום יום אם הם מצליחים לעמוד במשימה של שמירת הלשון, או שיצר החדשנות מעבירם על דעתם, ובשם "זכות הצבור לדעת" הם מוכנים לעתים להפליל אדם, עוד לפני שעמד לדין!

למאמר המלא וסיפור ילדים על המידה "לשון הרע"

קנאת אחים

אחד המאפיינים של משפחה טובה הוא היחסים הטובים שבין ההורים לילדיהם, והילדים בינם לבין עצמם. ודאי שלא צריכים להציב "רף גבוה" ולצפות לפינוק הדדי של כל אחד לאחיו, אלא די בהתעניינות כנה מדי פעם, ובאכפתיות של כולם בכולם. איך פורצת לה קינאת אחים? פרשת "וישב" מלמדת אותנו על קינאה שפרצה בקרב אחי יוסף כלפיו. למרות שישנם פירושים רבים וברמות שונות לסיפור יוסף ואחיו, פשט הכתובים הוא הראשון שבהם, וחכמינו זכרונם לברכה התיחסו בחומרה רבה למה שעולה מהם. יעקב אבינו עשה לבנו יוסף כתונת פסים, מיוחדת ביופיה. האחים קנאו בו על כך, ובהמשך, כשגם סיפר להם חלומות שחלם על מעמדו המיוחד ביחס אליהם, הדבר עורר אצלם גם שנאה. לא קל לחיות בבית אחד כשאחד האחים זוכה ליחס שונה מצד ההורים, מכובד מאחרים. אך תוצאות קנאת האחים ביוסף מלמדת שחובה להתגבר על קושי זה לשלימות המשפחה.

למאמר המלא וסיפור ילדים על המידה "קשה כשאול קנאה"

אחריות

את הערך אחריות פוגשים אנו במסגרות שונות ובתחומים שונים. בהנהגת ציבור – מוטלת אחריות על המנהיגים לדאוג לטובת הצבור מכל הבחינות. בחברה – נושאי תפקידים לוקחים אחריות על תפקוד נכון של כל מה שתחת תפקידם. במשפחה – ההורים נוטלים אחריות מלאה לשלמות המשפחה, לכלכלתה ולכל מה שנדרש לקיומה. האם ישנה אחריות גם אצל אחים בוגרים כלפי אחים צעירים מהם? פרשת "וישב" מלמדת אותנו על אחים בוגרים שגילו אחריות על שלום אחיהם הצעיר, יוסף בן הזקונים. בעידן שבו רבים נוטים להתנער מאחריות על דברים שהם מופקדים עליהם, חשוב להכיר סוג של "הגדלת ראש" בנושא זה.

למאמר המלא וסיפור ילדים על המידה "אחריות"

ענוה

ישנה נטיה אצל חלק מבני האדם לצפות להערכה של אחרים כלפי מעשה חיובי שעשו. נטיה זו נובעת מרצון לזכות ליחס טוב מהסביבה, למעט כבוד וכדומה. תחושה זו לא בהכרח שלילית. אך עם זאת, לא ייראה הדבר מכובד אילו ירמוז האדם לסובבים אותו שמצפה הוא לכך. פרשת "וישב" מלמדת אותנו על יוסף שגם כשהציע עזרה לאחרים, לא ייחס את היכולת לבצע את העזרה לעצמו אלא לה'. וכך מתוארת השיחה בין השרים ליוסף:

"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲלוֹם חָלַמְנוּ, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, הֲלוֹא לֵא'לֹהִים פִּתְרֹנִים, סַפְּרוּ נָא לִי." (בראשית, מ:ח)

אכן, יוסף מהווה דוגמה לאופי שונה לגמרי מהמצוי בימינו.

חידת המידות

ילדים יקרים, שימו לב.

בחידה שלפניכם רמוזה אחת מארבע המידות שבפרשה. עליכם למצוא איזוהי. בהצלחה.

"לא, אין צורך אני מוותרת"

אמרה רות ליעל המחנכת

הציור היפה שמקשט את הכיתה

עד היום לא נודע מי אותו ציירה