הדפסה"די! נמאס לי להישאר בבית!" התמרמר יורם בפני אמו סמדר. "נמאס לי להישאר בבית, לא להיפגש כל יום עם החברים שלי מהכיתה"
יורם נענש על התנהגות חמורה בבית הספר, אלימות מילולית שהגיעה עד אלימות פיזית, גופנית.
"מה באמת חסר לך, יורם, בזה שאתה בבית?"
"אמא, את דואגת לי לכל דבר, לאוכל, לספרי קריאה שלא ישעמם לי, וגם המורים שלי דואגים לעתידי וטורחים לשלוח אלי חברים הביתה להשלים את החומר הלימודי"
"אז מה חסר לך?"
"לא הבנת, אמא?! חברים. חברים לשחק, חברים לטייל, חברים לכל דבר"
"אולי אפתיע אותך, יורם, ידעתי כבר קודם שזה מה שחסר לך. רציתי רק שאתה תאמר את זה בפירוש."
"למה את מתכוונת בדיוק?"
"פשוט, כנראה הגעת בבית הספר למצב ירוד, שפגעת בחברים שלך באלימות שהתפרצה ממך. העונש שקיבלת השיג כנראה את מטרתו. היום אתה רואה שטעית מאד, אתה מבין כמה חברים הם דבר כל כך חשוב בחייך."
"בסדר, אמא, הבנתי. אבל למה הענישו אותי להרחקה של חודש ימים? זה לא הרבה מדי?"
"יש לך טעות קטנה בחישוב. בעצם, לא נענשת בבת אחת להרחקה של חודש ימים, אלא העונש שלך היה בהדרגה. בהתחלה הורחקת ליומיים עם דרישה להתנצלות בכתב בפני חבריך והמורה. לאחר יומיים חזרת ללימודים, אך לא החזקת מעמד וכבר לאחר יום חזרת ל'שפת הגוף' והכית חבר. שוב הורחקת מבית הספר והפעם לשבוע ימים. ישבת בבית משועמם כשאתה ממלא משימת כתיבה שהוטלה עליך. חזרת לבית הספר, אך, לצערי, גם שבוע זה לא הספיק, ולא עברו שלושה ימים ושוב התפרצת באלימות קשה כלפי שני חברים. בבית הספר חשבו המנהל והמורה שתחשוב בתקופות ההרחקה על מעשיך, אך זה לא הגיע. ואז נענשת להרחקה של שבועיים וחצי, עד היום. תופתע לשמוע, אבל אני שמחה שסוף סוף הפנמת את חומרת העברה ואתה כבר מתגעגע לחברים."
"מה את מציעה לי לעשות?", שאל יורם את אמו סמדר.
"ראה נא בני היקר והאהוב. כשהייתי בגילך, קרה גם בבית ספרי סיפור קשה של אלימות. אז, נענשה תלמידה בהרחקה מהכיתה למשך שבועיים ובמשך השבועיים שהיתה בביתה היה עליה לקרא את הספר 'לא בבית ספרנו' ולסכם אותו. אני מציעה לך רק לקרא את הספר, בלי לסכם, ולכתוב מכתב התנצלות. במכתב תוסיף שאתה מעוניין לספר לתלמידים סיפור חשוב בנושא האלימות"
"טוב, אמא, תוכלי להשיג לי את הספר?"
"אין בעיה. אמנם הוא מבוקש בספריה הציבורית, אבל יש אותו גם לחברה שלי"
יורם קרא את הספר ובתום קריאתו הודה לאמו על הרעיון.
"אמא, אני נרגש מאד. קראתי את הספר 'בנשימה אחת'. לא יכולתי להפסיק. היום אני בהחלט חושב שאלימות היא 'שפה' פסולה וכשאספר את הסיפור בכיתה אני מקוה שגם בכיתה תרד האלימות לאפס… ".
הצעת דיון
- מה היה קשה כל כך ליורם בהרחקתו מבית הספר לחודש ימים?
- מה היה ההסבר של אמו לאורך תקופת הענישה?
- מה היתה ההדרגה שבענישת יורם?
- מה דעתכם על ענישה הדרגתית? האם היא נכונה? במה?