סיפור ילדים: מנהל בית הספר ש"נחטף" בשואה

"אמא, ביום הזכרון לשואה מחכה לנו הפתעה גדולה בבית הספר." בישר רון לאמא יפעת.

"יגיע אליכם ניצול שואה לספר את הצלתו?"

"לא, הפעם הסיפור הוא בהחלט נדיר. מתברר שנמצא האיש שהציל את מנהל בית הספר שלנו בעודו ילד מידי הפולנים"

"ומה מתכננים ביום זה בבית הספר?"

"אינני יודע את  הפרטים, רק ספרו לנו שיהיה מפגש אתו"

"וואו! זה בהחלט נדיר. אבא ואני וכל מי שיוכל מהאחים שלך נרצה להגיע גם כן. שאל בבקשה את המורה אם זה אפשרי"

"בהחלט, רון, אדרבה, המנהל מעוניין גם לפרסם את הסיפור בעיתון העיר" השיבה המורה

יום הזכרון הגיע. טכס מיוחד הוכן ליום זה הכולל לא רק את המפגש ההסטורי עם המציל אלא קטעי קריאה מרשימות שנמצאו לאחר השואה, פרי עטם של מי שנספו, לצערנו הרב, הי"ד.

"תלמידים יקרים, עומד אני לפניכם נרגש וגם מבולבל מעט מהרגע ההסטורי שזכינו לו היום. ספרתי כבר מספר פעמים את סיפור ההצלה שלי מידי הפולנים. במשך השנים, מאז עמדתי על דעתי, גמלה בלבי החלטה לחפש את האיש שהציל אותי. המאמצים היו גדולים וממושכים, כולל נסיעה לפולין לאיזור מגורי שם. הכל היה כדאי כדי להגיע ליום הזה. הנה הוא בא, הנה הרגע ההסטורי שבו יכול אני להציג בפניכם את האיש שאני יכול להגדיר אותו כ"חסיד אומות העולם". דברי המנהל

לאחר מספר שניות של דומיה מהלם הידיעה, פצחו כל התלמידים, המורים וההורים שהגיעו במחיאות כפיים סוערות.

"ברצוני להזמין כעת את אלכס הגבור והאמיץ, אורחנו היקר לספר בעצמו את סיפור מבצע ההצלה. מאחר והוא דובר פולנית בלבד, אתרגם אני לעברית את דבריו, זוהי שפת האם שלי."

"תלמידים יקרים, שלום" פתח אלכס את דבריו. "ודאי למדתם על מלחמת העולם השניה ועל אבדן הנפשות הרבות. הייתי אז בן שלושים. חברי נסחפו אחר הנאומים האנטישמיים שנשמעו אז בכל מקום, אך אני התנגדתי לכל השתתפות בכנסים או פעילות עם הפולנים, שרבים מהם שיתפו פעולה עם הנאצים. ראיתי שמדובר כאן באכזריות נוראית שאינני יכול להיות שותף לה. יתרה מזו, התחלתי לחשוב איך אני מציל ילדים, ולו ילד אחד מההשמדה. והנה הבריק לי רעיון. הייתי אז מורה לספורט. באחד הימים כשכולנו הרגשנו שמתחילים לחטוף יהודים למחנות, העמדתי פנים שכאילו אני משתף פעולה וגם אני חוטף ילד למטרה זו. כך, התחלתי להזמין אלי ילדים הביתה כשפחד גדול נסוך על פניהם, כי את סוד החטיפה לא גיליתי להם ברגע הראשון. כשהגענו הביתה הכנסתי אותם לחדר פנימי ודברתי אתם בשקט, וגיליתי להם את תכנית החטיפה והבריחה שתהיה בהמשכה. בדרך סמויה זו, לא מנהל בית הספר ולא חברי המורים, אף אחד לא גילה את האמת שבכוונתי. להיפך, חשבו שאני משתף פעולה עם הפולנים. בדרך זו הצלחתי 'לחטוף' עשרה תלמידים. המנהל שלכם הוא אחד מהם." סיפר אלכס בקצרה את סיפורו כשכולו נרגש מאד.

במשך כל הדקות האלה, היתה האווירה באולם הכנסים מתוחה ודרוכה. פה ושם נגלו דמעות שמחה על לחיי כמה מהמורות.

לקראת מפגש כה מרגש זה, הכינו תלמידי כל הכתות מתנה משמעותית אותה הגישו לאלכס בסיום דבריו. אל הבמה הוזמנו נציגי שש הכתות. הם עלו לבמה כשהם נושאים את המתנה – תבליט מרשים של מפת ארץ ישראל כשירושלים עיר הבירה במרכזו.

"תודה לך אלכס על החסד הגדול שעשית, חסד שהיה כרוך בסכנת חיים. מעריכים אנו מאד את המצווה הגדולה שעשית. 10 הילדים שהצלת גדלו ובנו משפחות וכל צאצאיהם חיים בזכותך." זה היה נוסח הברכה שצורפה למתנה.

גם המנהל הכין, כמובן, שי מיוחד – תעודת הוקרה. בין היתר כתב בה:

"החטיפות החיוביות שחטפת תוך כדי סיכון עצמי גדול, מכתירים אותך בכתר 'חסיד אומות העולם'. זכויותיך רבות והן תלווינה אותך גם בעולם הבא."

לסיום אחל לו נציג ההורים, בשם כל ההורים, אורך ימים טובים מתוך בריאות ושמחה רבה.

היכן פוגש סיפורנו את הפרשה

בפרשתנו מופיע עונשו של החוטף בן אדם, אך לעומת עברה כה חמורה זו, מתוודעים ילדינו לסיפור על חטיפה בהקשר חיובי, מרגש. חטיפה שהיתה בעצם הצלה ממוות לחיים.

הצעת דיון

1. מהי ההגדרה של "גנבת נפש"?
2. מהי לדעתכם הסיבה לענישה חמורה את מי שגונב בן אדם?
3. האם יש הבדל לדעתכם במטרת החוטף: אם היא למכירה לעבד, או למסירה לאימוץ?
4. האם גם אתם שמעתם על סיפור הצלה דומה? שתפו

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com