הסיפור שייך למאמר פרשת "לך לך": מסירות. מומלץ לקרוא את המאמר לפני שמקריאים לילדים את הסיפור.

"היום תורך לבא אלי, נעמה", הזכירה הלל לחברתה. נעמה והלל לומדות בכיתה ג'. הם גרות באותה שכונה וכיף להן להכין שיעורי בית יחד ואחר כך גם לשחק בזמן שנותר.

"תודה לך שהזכרת לי, פשוט כמעט הלכתי לאושרית" השיבה נעמה.

"מה קרה? יש לה יום הולדת היום?"

"לא, רק היום אחרי הלימודים, שמתי לב שאושרית עצובה. ניגשתי אליה ואחרי מספר דקות הסכימה לשתף אותי בסיבה לכך. היום החזירה לנו המורה את המבחנים בחשבון והיא קיבלה ציון נמוך, למרות שהתכוננה למבחן זמן רב עם אמא שלה"

"ומה רצית לעשות אצלה היום?"

"פשוט להיות איתה"

"טוב, עכשיו גם אני חושבת לוותר אולי על הביקור שלך אצלי לטובת אושרית, מה דעתך?"

"לא, הלל, יהיה בסדר. אני אגיע אלייך כמתוכנן", כך הסתיימה השיחה ביניהן. נעמה אכן הגיעה אחר הצהריים להלל. אך מה עשתה אחר כך?

"אושרית, מה נשמע?" פרצה נעמה בשאלה לבבית כשפתחה לה אושרית את דלת ביתה.

"הכל בסדר, ברוך השם." אושרית אכן נראתה רגועה, אך נעמה לא הסתפקה בכך.

"אושרית, מה דעתך שנעשה חזרות מדי פעם על ספר חשבון?"

"למה צריך את זה, נעמה, כבר עשינו את המבחן?"

"אמא שלי תמיד אומרת לנו בבית שחשבון צריך לתרגל הרבה. אני מקווה שרק נרוויח. מסכימה?"

פנייתה הלבבית והמשכנעת של נעמה קיבלה הסכמה מאושרית, והן התחילו עוד באותו יום לחזור על ספר חשבון.

"נעמה, מה נשמע? אני רואה שאתן עוברות על התרגילים בספר חשבון מתחילתו. של מי הרעיון המקסים הזה?" שאלה טובה, אמא של אושרית.

"סתם ככה, חשבתי שלא יזיק לנו לחזור מדי פעם על החומר שלמדנו." השיבה נעמה בהסתרת הסיבה העיקרית  שהניעה אותה לכך: הרצון לעזור לאושרית להתקדם במקצוע.

נעמה אמרה לאושרית ולאימה שהם יתרגלו "מדי פעם" בספר חשבון. לאיזו תדירות התכוונה: פעם בשבוע, פחות או יותר? כבר בביקור הבא התבהרה התמונה…

"שלום אושרית, מה נשמע? הגעתי שוב ללמוד איתך בספר חשבון" הצהירה נעמה לאחר יומיים בלבד מהביקור הקודם.

"נעמה, אני מקווה שאת לא מגזימה. רק שלשום היית כאן ללמוד עם אושרית?" התפלאה טובה.

"נכון, אני מזכירה לך שהתרגול הזה הוא בעצם טוב לשתינו, לא רק לאושרית. חשבתי לבא אליכם כל יומיים, בסדר?"

טובה שיודעת את מצבה של אושרית ביתה בחשבון שמחה עד מאד על הרעיון, אך הציעה לחלק את המאמץ בין שתיהן.

"מה דעתך, נעמה, שהביקורים יהיו הדדיים. פעם את תבואי בשמחה אלינו ופעם אושרית תבוא אליכם?"

"בסדר, אני מניחה שגם אמא שלי תשמח לארח את אושרית אצלנו"

כך, במשך כשלושה חודשים, בתדירות של אחת ליומיים, למדו נעמה ואושרית בספר חשבון. נעמה עקבה אחר הישגיה של חברתה אושרית במבחנים ושמחה לגלות שהם הלכו ועלו.

"אושרית, יש לי הפתעה גדולה לספר לך" פנתה המורה לחשבון אליה לקראת סוף שנת הלימודים. "הציון שלך במבחן היה מאה! שמתי לב לעלייה שלך בציונים, מי עזר לך בכל התקופה הזאת?"

אושרית התרגשה עד דמעות ואחר שנרגעה, סיפרה למורה על הלימוד הממושך עם נעמה.

לקראת השיעור הבא הכינה המורה שתי תעודות הוקרה ושני פרסים לנעמה ואושרית. בשיחת הכנה בקשה המורה רשות משתיהן לספר את סיפור הלימוד לבנות הכיתה, ואז הזמינה אותן לקידמת הכיתה ופתחה דבריה כך:

"בנות יקרות וחביבות. גיליתי היום שיש לנו בכיתה בת אחת צדיקה במיוחד. היא למדה עם חברתה במשך כשלושה חודשים בספר חשבון והתוצאות מוכיחות זאת. אני מבקשת לתת תעודת הוקרה לנעמה על מסירותה ללימוד זה, וכן לאושרית שהתמידה בכל התקופה ולמדה מתוך רצון לשפר את הישגיה"

"נעמה יקרה, ספרי לנו רק מה דחף אותך למבצע ארוך זה?" שאלה המורה את נעמה.

"פשוט, אני מרגישה כמו אחות לאושרית ולכל אחת מהכיתה. ומה שהייתי רוצה לאחל לעצמי השתדלתי לעשות לחברתי. זה הכל, המורה"

"תלמידות יקרות. קבלנו כעת שיעור בן חמש דקות על מסירות של חברה לחברה. הלוואי שנלמד מנעמה להתמסר זו לזו בכל דבר שיידרש. תודה רבה לכן נעמה ואושרית"

הצעת דיון

  1. מהי הסיבה שדחפה את נעמה לעזור לאושרית?
  2. האם ציפתה נעמה לתעודת הוקרה ולפרס על מעשה זה?
  3. מה היו המלים העיקריות לדעתכם בתשובת נעמה לשאלת המורה: "מה דחף אותך למבצע זה"?
  4. האם גם לכם יש סיפור על מסירות לחבר? שתפו אותנו.

קרדיט איור: ענבל גיגי בוסידן igigib@gmail.com

 אם אהבת את התכנים שלנו, את הסגנון, ואת החזון, אנו נשמח לשמור איתך על קשר. אנא מלא את הפרטים שלך בטופס. אנו נשלח במייל רק דברים טובים ומועילים לחינוך ילדיך למידות טובות.