כפיות טובה היא מידה גרועה. היא הופיעה לראשונה בחטא האדם הראשון. פרשת "האזינו" מזהירה מפני כפיות טובה של כל העם מול הטובות שזוכה הוא לקבל מה' תמיד

אחת המידות הבסיסיות ביהדות היא הכרת הטוב. והפכה הוא כפיות טובה. פעמים רבות מתיחסת התורה למידה זו בגלל חשיבותה, פעם בהופעתה החיובית ופעם בהופעתה השלילית. הפעם הראשונה בתורה שכפיות טובה מופיעה היא בחטא האדם בעץ הדעת. כשפנה אליו ה' בשאלה: "וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה; הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ" (בראשית, ג:יא) השיב:  "וַיֹּאמֶר הָאָדָם:  הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל "(בראשית, ג:יא) רש"י (=רבי שלמה יצחקי) בפרוש פסוק זה כתב: "כאן כפר בטובה". כלומר, במקום להודות בכך שנכשל, שהרי בידו היה לבחור אם להישמע לפתוי או לא, בחר האדם לתלות את האשמה באשה, שבעצם נועדה להיות לו לעזר כמו שכתוב לפני כן: "אעשה לו עזר כנגדו" (בראשית, ב:יח).

מהי כפיות טובה?

"לכפות", בלשון חז"ל, פרושו להפוך (בנוסף למשמעות הידועה – להכריח). כפיות טובה היא הפיכת פעולה, מעשה, מטובה לקללה, לנזק. כלומר להתיחס למי שהטיב עמך הפוך מהמצופה, מהנדרש. ישנה דוגמה נוספת, לצערנו הרב, מחיי ישראל במדבר, להתנהגות בכפיות טובה. באחת התלונות אמר העם למשה רבנו "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל" (במדבר, כא:ה). כוונתם היתה למן, הלחם הנסי שהוריד להם ה' מהשמים מדי בוקר. במקום להודות לה' עליו, כינו אותו בכינוי גנאי – "לחם קלוקל" (=לחם גרוע) ואף טענו שנמאס להם מלאכלו. משה רבנו ראה בכך כפיות טובה, כיון שהמן ניתן להם משמים כמזון רב תכליתי העונה על כל הצרכים הבריאותיים והנחון בטעמים שונים. הוא הוכיח אותם על כך והזכיר להם את כפיות הטובה הראשונה, של האדם הראשון:

"אמר להן משה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל 'מי יתן והיה לבבם זה להם' היה להם לומר: 'תן אתה' כפויי טובה דכתיב 'ונפשנו קצה בלחם הקלוקל' בני כפויי טובה דכתיב 'האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל' " (מסכת עבודה זרה, ה:א)

כפיות טובה בפרשתנו

משה רבנו נואם לפני פרידתו מהעם נאומי פרידה. הנאום האחרון שלו, לפני ברכותיו לעם ישראל, מופיע בצורת שירה – שירת "האזינו". זהו נאום נבואי ארוך הכולל אזכור של תולדות עם ישראל, החל מיציאת מצרים, הנסיונות במדבר, וגם תחזית לעתיד העם בהתישבם בארץ, שבט שבט בנחלתו, ועד הגאולה השלמה. משה כמנהיג אחראי מזהיר אותם מפני מצב של ירידה רוחנית ותוצאותיה הקשים. הוא אומר דבריו בשירה כדי שישננו אותה תמיד ויזכרו את תוכנה. דברי האזהרה מופיעים מספר פעמים בשירה. אחד מהם מבטא גם את כפיות הטובה:

"הַ לְה', תִּגְמְלוּ זֹאת?! עַם נָבָל, וְלֹא חָכָם:
הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ,  הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ" (דברים,לב:ו)

במלים פשוטות: איך אתם מסוגלים לגמול לה' כך (רעה תחת טובה)?! הרי ה' מטפל בכם כאב הדואג לכל מחסורי בנו!

מהי כפיות הטובה שצפויה, חלילה?

כדי להבין את השאלה, נוסיף לשאול בענין זה: מה בעצם ה' מצפה מעם ישראל? זו בעצם שאלה מרכזית הנוגעת במהות הייעוד של העם בעולם. מרגע הבחירה בהר סיני וההכרזה ליעודנו – "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", כל ההתנהלות של העם היתה בהתאם. קבלנו תורה המכשירה אותנו "מקצועית" לעמוד בתפקידנו, קבלנו את ארץ ישראל להגשים את יעודנו כעם המנהל מדינה לתפארת, דוגמה לכל עמי העולם. במקביל, ה' הבטיח וגם קיים שידאג לכל צרכינו האישיים והלאומיים. הציפיה, אם כן, היא שנמלא את שליחותנו להיות נאמנים למצוותיו ובכך לגרום לקידוש ה' בעולם, שכל העמים יגיעו הנה במשלחות ללמוד איך מנהלים חיי מדינה ביושר על פי חוקים א'להיים מצד אחד, ובהצלחה גדולה מצד שני. (אכן, זוכים אנו, ב"ה, לראות התחלות של יישום מגמה זו בביקוריהם של מנהיגי העולם, כראש ממשלת הודו, הבאים ללמוד ממדינתנו הקטנה יידע וחכמה בתחומים שונים)

אי ציות לדרך זו נחשבת בגידה בשליחות, שמשה מכנה אותה "נְבָלָה" ("עם נבל"). ולמי שעדיין לא זוכר את חסדי ה' על עם ישראל מפנה אותו משה להסתוריה (כן, הסתוריה בת' כשיטתו של הרב קוק, מלשון הסתר-י'ה) ולזקנים:

"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר;  שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ". (דברים,לב:ז)

מהו שורשה של כפיות הטובה?

גם לכך נדרש משה רבנו בנאומו בשירת "האזינו" ומזהיר הוא מפני הסתאבות כלכלית שתביא לבעיטה במקור הטובה:

  "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ; וַיִּטֹּשׁ אֱ'לוֹהַּ עָשָׂהוּ" (דברים,לב:טו)

הצלחה כלכלית היא טובה למדינה. היא מאפשרת לתת מענה להרבה צרכים שנדחו מפאת חוסר תקציב. אך כשהרווחה הכלכלית האישית ו/או הציבורית גדולה ביותר, קיים חשש להסתאבות, שימוש לא נכון בכוח הכלכלי ועד לשכחת מקור הברכה – מנהיג העולם, מחולל ההצלחה, ה'.

כפיות טובה במישור הפרטי

אין אדם בעולם שיכול להכריז שאין לו כל צורך בעזרה כלשהי מבני אדם. בורא העולם יצר אותנו כך שנהיה זקוקים זה לזה. כך שהכרת הטוב אמורה להגיע כמעט בכל רגע מאחד לאחר, וחזרה חלילה, בחינת "עולם חסד ייבנה". לכן טבעי הוא להכיר טובה לאחר ולא טבעי לכפות טובה, לגמול רעה לאחר.

לסיום, נביא דוגמאות מחיי היום-יום להכרת הטוב לכלל ולפרט, והמבין יבין את הפכן – כפיות טובה מה היא. המדינה בה אנחנו חיים דואגת לספק לנו חיים טובים בתחומים השונים. הכרת הטוב מחייבת להטיב עם המדינה, למשל לציית לחוקים, להתנדב, כל אחד כמידת יכולתו, למשימות ציבוריות, לשמור על רכוש צבורי ועוד. במישור הפרטי, ביחסים שבין שכנים, למשל, לא לשכוח טובה שקיבלת משכן, תהיה קטנה ככל שתהיה. כשתזדמן לך אפשרות להטיב עמו, עשה זאת ברצון רב, ללא עיכובים.

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

הורים מעניקים לילדיהם כמעט את כל צרכיהם, לפחות אלה הידועים להם ושביכולתם. חשוב מאד שיחנכו את ילדיהם להשתתף בארגון הבית, כל ילד כפי יכולתו, כדי לחנכם להכיר טובה להוריהם על כל הטובות המוענקות להם. בכך יתחנכו להכיר טובה גם לאחרים ויימנעו גם מלהתנהג בכפיות טובה, להתעלם ממטיביהם, חלילה.

סיפור ילדים: כפיות טובה

הסיפור הוא על ילדה שחשבה להעניש את אחותה על מעשה לא טוב שעשתה לה. לאחר שאימה הזכירה לה את הטובה שגמלה לה אחותה זו, ולכן תיחשב תגובתה ככפיות טובה, חזרה בה מכוונה זו.

 

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com

 אם אהבת את התכנים שלנו, את הסגנון, ואת החזון, אנו נשמח לשמור איתך על קשר. אנא מלא את הפרטים שלך בטופס. אנו נשלח במייל רק דברים טובים ומועילים לחינוך ילדיך למידות טובות.