הדפסהטבעו של אדם הוא להגן על כבודו. מי שלא טורח לעשות זאת מעורר תמיהה בעיני סובביו. קשה להכיל עלבון ולהמנע מלהגיב, ודאי כאשר הנפגע עומד מול אחים הזוממים לפגוע בו פיזית, כביטוי לשנאה קשה שלהם כלפיו., כפי שהיה עם אחי יוסף:
"וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ".. וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ".
ההגיון אומר שבהזדמנות הראשונה שיוכל יוסף לגמול לאחיו רעה, הוא יעשה זאת. פרשת "ויגש" מלמדת אותנו שישנה גם דרך תגובה אחרת. יוסף בחר שלא לנקום באחיו. ברגעים המתוחים ביותר במהלך פרשת "יוסף ואחיו", בפגישה הדרמטית ביותר בה הוא מתגלה אליהם, הוא מפתיע אותם ואותנו בתגובתו לכל פרשת מכירתו:
יוסף מתגבר על רגשותיו. לפני כן פרץ הוא בבכי גדול. הוא התרגש מאד מרגעי הפגישה עם אחיו, אך את רגש הנקמה כבש בלבו. יתרה מזו, הוא אף ביקש מאחיו לא להתעסק בנושא ולהטיל אשמה זה על זה, כי מבחינתו היתה כאן התערבות של גורם עליון שהביא לכל התפתחותה הקשה של הפרשה, במטרה סופית וטובה- להציל את משפחת יעקב אבינו מרעב:
"וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱ'לֹהִים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. וְעַתָּה, לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי, הָאֱ'לֹהִים; וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ, וּמֹשֵׁל בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם".
עומדים אנו ומשתוממים מול אישיותו של יוסף: עד היכן מסוגל הוא להבליג, להכיל ואף לראות יד מכוונת לכל מסכת הייסורים שעבר?! במבט חטוף לשגרת חיינו, אנו מתקשים למצא אנשים כאלה. מי שמע או ראה או ידע על "מסומן מטרה" שניצל מרודפיו, שהחליט לא לנקום בהם, אלא להתחיל "דף חדש" איתם? יוסף מלמד אותנו בהתנהגותו זו את מידת "הגבורה הרגשית". אכן, אם ירצה אדם, יוכל להמנע מלהגיב קשות כלפי רודפיו, יתגבר על רגש הנקמה, ויראה את העתיד המבשר טוב לו ולכולם. בהתבונות במניעי הדחף להגיב ולהעניש את מי שפגע בנו, ניתן לראות ברצון להגן על כבודנו את הגורם לכך. כלומר, כאשר מי שנפגע לא מגיב, נראה הדבר בעיני הסובבים אותו כפחיתות כבוד. כללית, זוהי הערכה נכונה, אך אם ישקול האדם המחיר של אותה תגובת נגד- התרחקות, הנצחת המתח ועוד – יחליט אולי לוותר על דרך זו. מה עוד שברבים מהמקרים, לא צומחת תועלת מהתגובה. אין בטחון שאותה העלבה או פגיעה, לא תשוב ותופיע על ידי אותו אדם שפגע בו. ובהתבוננות נוספת נגלה שהכבוד האמתי של האדם הוא בהתגברותו על מניעים רגשיים. בסופו של דבר הוא יוערך מאד מצד הסובבים אותו, כולל אלה שציפו לתגובה מהירה של הנעלב. במקורותינו, נאמרו דברי שבח לנעלבים ואינם עולבים:
"הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים…, עליהם הכתוב אומר: 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו' " (שבת פח: גיטין לו). הפרשן "מצודות דוד" מפרש את הפסוק בתהלים "שמרה נפשי כי חסיד אני"- "ששומע חרפתו ובידו לנקום נקם, ומעביר על מידותיו" (פ"ו, ב).
גבורה רגשית היא ערך כללי, ונתבעת מהאדם בכל התמודדות רגשית המכילה תחושות או תגובות חיוביות ושליליות. אשרי הגבור האמיתי…
היכן פוגשים ילדינו את המידה הזו?
עולמם של הילדים מלא הוא בחוויות. מהן חוויות משמחות: משחקים בשכונה, ביקורי חברים, מדורות ל"ג בעומר ועוד. ישנן גם חוויות פחות משמחות, בהן נדרשים הילדים להתמודד עם עלבונות, אכזבות ואף מריבות. פרשת "ויגש" מלמדת אותנו על יוסף שגילה כוח גבורה גדול בכך שלא נקם באחיו על רדיפתם אותו, אלא מחל להם ואף ביקש שגם הם לא יעסקו עוד בפרשת הקנאה והשנאה שהיתה ביניהם. זוהי גבורת נפש גדולה ביותר.
סיפורי ילדים: גבורה רגשית
הסיפור הראשון הוא על ילד שגילה גבורת נפש בכך שהתאפק ולא הגיב להעלבתו על ידי ילדים מהשכונה שלו. הסיפור השני הוא על עובד ציבור שנבחר לראשות העיר בזכות אופיו המיוחד, ובעיקר, בזכות גבורת נפש שגילה בכך שלא הגיב כשאחד משכונתו העליב אותו ברבים.