פרשת ויחי: חינוך ילדים

חינוך ילדים הוא אחד הנושאים המרכזיים בכל חברה מתוקנת. הוא התפקיד המרכזי והחשוב ביותר של הורים. פני דור העתיד תלויים בחינוך הילדים היום, ובחינוך ההורים אתמול. ההורים הם אמנם הגורם המרכזי והקובע בחנוך הילדים, אך ישנם גורמי השפעה נוספים שעומדים לזכותם או לחובתם של ההורים. עליהם לתת את הדעת לכך ובבואם לחנך את ילדיהם עליהם לבדוק היטב שאותם גורמים הם מסייעים לחינוך ולא מזיקים, חלילה. פרשת "ויחי" מלמדת אותנו על אחד הגורמים הגדולים בהשפעתם על חינוך הילדים – הסביבה.

מי הם מנשה ואפרים?

התשובה היא קלה, מגיעים אליה בעיון קל בפרשה. אך מאחורי שאלה זו כוונה נוספת. ילדים אלה נולדו ליוסף במצרים. שם הם גדלו והתחנכו. האם הם תואמים את החינוך שקבל אביהם יוסף? האם הם ראויים להתייחס כנכדים ליעקב? שאלות אלה עמדו בפני יעקב אבינו כשראה אותם לראשונה. אך שיחה קצרה שלו עם בנו יוסף הבהירה לו את מצבם. אמנם, עובדתית, הם נולדו במצרים. אך החינוך שהם קבלו הוא של "ישראל סבא". חינוך טוב שהעביר יוסף אליהם. לכן לא היה היסוס קל אצל יעקב אבינו להתיחס אליהם כאל בניו שלו.

"אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי"

מדהים לגלות את החלטתו של יעקב אבינו להחשיב את נכדיו, שנולדו בארץ נכרייה וגדלו שם, כבניו לכל דבר. אפרים ומנשה היו לשבטים, חלק משנים עשר שבטי ישראל. אפרים ומנשה נוספו מעתה לרשימת שבטים אלה. ואכן מכירים אנו אותם מהתנ"ך כשבטים לכל דבר, הבונים ומעצבים את עם ישראל. שושלת האבות שהתחילה באברהם אבינו מסתיימת ביעקב אבינו. בניו ממשיכים את תהליך התהוות המשפחה והגדרתה כ"עם ישראל". יעקב אבינו, בראייה נבואית הצופה לעתיד הרחוק, מכין את בניו לקראת מעמד ייחודי זה ומברך כל אחד מבניו בברכה נצחית, ברכה שיש בה בטוי לייחודו של הבן שיהיה לשבט. כך, למשל, מברך הוא את יהודה, בין היתר, בברכה "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה וכו' " כלומר, הוא יהיה שבט מלוכה, ממנו תצא שושלת בית דוד המלך. אפרים ומנשה התברכו בברכה השבטית של אביהם יוסף.

מהו סוד ההצלחה החינוכית של יוסף?

יוסף היה "בן זקונים" של יעקב,  בן שזכה לקבל הרבה מאביו אולי גם יותר מאחים אחרים. יוסף בולט בספורו כמי שלא נרתע מקשיים. הוא מציב לעצמו מטרה ומשתדל להשיגה. החל בנאמנותו לאביו בשליחות לראות את שלום אחיו, למרות שהדבר כרוך בסיכון, המשך בעמידה מול הפיתוי של אשת פוטיפרע ועד לעלייתו לגדולה בפתירת חלום פרעה. בהיבט המעשי יש כאן הצלחה לא רגילה של ברוך כשרונות ובעל כוחות גדולים, אך הפסוקים "מפזרים" לנו מסרים לאורך כל הדרך הארוכה שעושה יוסף. הרמזים נושאים אופי אמוני. יוסף בולט כמי ששם מבטחו בה'. ולכן אינו חושש מפני הסכנות בדרכים, חשדות בבית אדונו המצרי וכו'. להלן חלק מרשימת פסוקים המבטאים את דרכו האמונית ואת ההצלחה שזכה לה בעקבות דרכו זו:

• "וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ; וַיְהִי, בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי.  וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה, ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ.  וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו, וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ; וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ, וְכָל יֶשׁ לוֹ, נָתַן בְּיָדוֹ.   וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ, וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ, וַיְבָרֶךְ ה'  אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף"; (בראשית, לט:ב-ה)

• "אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ, בַּאֲשֶׁר  ה', אִתּוֹ; וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה, ה' מַצְלִיחַ. " (בראשית, לט:כא)

• "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲלוֹם חָלַמְנוּ, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הֲלוֹא לֵא'לֹהִים פִּתְרֹנִים, סַפְּרוּ נָא לִי." (בראשית, מ:ח)

• "וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי, אֱ'לֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה. " (בראשית, מא:טז)

פסוקים אלה ועוד רבים אחרים מבטאים, כאמור, בטחון ודבקות בה'. שיא הגילוי של אמונה זו היה בהתגלותו אל אחיו. היינו מצפים שיעניש את אחיו על כל מה שעוללו לו, והנה, לא רק שלא עשה זאת ולא ביטא כעס כלפיהם, אלא ראה בכל הספור שליחות ה' להטיב עם המשפחה ועם אנשים רבים, וכך אמר בלשונו:

"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ, וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱ'לֹהִים לִפְנֵיכֶם." (בראשית, מה:ד-ה)

אמונה ובטחון אלה, הטביע והנציח יוסף בשמות שנתן לבניו:

 "וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר, מְנַשֶּׁה – כִּינַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וכו' "(=השכיח ממני את כל צערי). וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם- כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי)" = ברך אותי בבנים בארץ שבה היו לי צרות). (בראשית, מא:נא-נב)

חינוך ילדים הוא התפקיד המרכזי של ההורים. זוהי חובתם, אך גם זכותם. כשהם זוכים לחנך ילדים בדרך הנכונה, הם מביאים לעצמם אושר וסיפוק רב וכל מה שהשקיעו בחינוכם נחשב ללא כלום ביחס לאותה תחושה נפלאה שמלווה אותם לאורך ימים. הבה נלמד מיוסף את הדרך להגיע לידי כך.

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

שאלה זו אולי מיותרת, ובעצם, היתה צריכה להיות מופנת להורים. אך, לאמתו של דבר, מי כילדים חש את החינוך שהוא זוכה לקבל מהוריו. חינוך טוב מצמיח ילדים בריאים, שמחים ומצליחים. בכל זאת, היכן פוגשים הילדים ערך זה? בשנות הילדות, תקופת החינוך המרכזית, פוגשים הם חברים וילדים שונים. אם זכו ילדינו לחינוך טוב מהוריהם, קל יהיה להם להבחין בחינוך שקבלו חבריהם ולהתיחס אליהם בהתאם.

סיפור ילדים: חינוך ילדים

הסיפור הוא על משפחה שזכתה לחנך את ילדיה חינוך טוב כזה שמנהלת בית הספר, בו למדו ילדי המשפחה, בקשה, במפגש עם ההורים, לקבל מהם עצות להצלחה בתפקידה בחינוך ילדי ישראל.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com