קימת נטייה אצל רבים לפרשן אירועים בהטיה לכוון חובה. פרשת "וירא" מלמדת על אברהם אבינו שניסה ללמד זכות כלפי אנשי סדום למרות היותם "רעים וחטאים לה' מאד"/box]

כמה נעים לנו כשמבינים אותנו, כשנחסך מאתנו הצורך להצטדק ולהסביר מה באמת קרה באירוע מסוים בו נראה כאילו נכשלנו או שגינו במשהו. פרשת "וירא" מלמדת אותנו שאברהם אבינו טרח ללמד זכות, למצא נקודת זכות כלשהיא שתגרום למנוע את העונש הקשה שנגזר על סדום ושכנותיה. מדוע זה קורה? מדוע התגובות המיידיות של בני אדם על מעידות של אחרים היא שלילית, שיפוטית, ולעתים אף אכזרית בעוצמתה? מה היה באברהם אבינו שאיננו רואים כל כך מסביבנו?

אברהם מתפלל על סדום

אכן, יחיד ומיוחד היה אברהם אבינו. לא רק בלימוד זכות אלא בכל מדותיו הנעלות. תהליך עיצוב אישיותו של אברהם אבינו, תהליך עצמי מלווה בנסיונות רבים, כלל התמודדות עם שאלות מוסריות קשות ביותר. בכוונת המכוון, בורא העולם, "אשר בחרת באברם" (נחמיה ט:ז), הודיעו על כוונתו להחריב את סדום, עמורה, אדמה וצבויים, ארבע הערים שהגדישו סאתם ברשעותם כלפי הבריות:

"וַה' אָמָר: הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה?!  וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה', לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו. וַיֹּאמֶר ה':  זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה; וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד.  אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ – כָּלָה; וְאִם לֹא, אֵדָעָה. (בראשית, יח:יז-כא)

 אברהם אבינו זוכה להיוודע על תכנית הענישה בעוד מועד. מה הוא עושה עם הידיעה הזאת? לכאורה, היה יכול (או צריך) לנשום לרווחה כשסוף-סוף ה' מחליט להעניש את הרשעים כפי שמידת הדין תובעת. אך, אברהם אבינו אינו ככל האנשים. אדרבה, הוא רואה בהודעת ה' לו, ראה אברהם אבינו רמז ברור שעליו לנסות, לפחות, למנוע את הדבר. הוא פותח מייד במסע ארוך של תפילה עליהם. הוא מבקש מה' "שופט כל הארץ" להציל את הערים מהשמדה בזכות צדיקים שבהן, אם יימצאו שם. לאחר שהודיעו ה' שלא נמצאו שם אפילו עשרה צדיקים, הבין אברהם שלא ניתנת עוד אפשרות ללמד עליהם זכות.

לימוד זכות כהוראה מחייבת

במסכת אבות (א:ו) נאמר:

"יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת".

במסכת אבות רוכזו, בסגנון תמציתי, הוראות והנחיות של חכמינו זכרונם לברכה להתנהלות נכונה בחיי הפרט והחברה. ניתן לומר שזהו ספר "האימון היהודי" (קאוצ'ינג בימינו). יהושע בן פרחיה, אחד מחכמי המשנה קובע שחובה על כל אדם לדון את האחר לכף זכות. כלומר, הוראה זו נאמרה לא רק לדיינים, אלא לכל אדם. אם בא לידיעתנו סיפור כלשהו על אחר, הניתן להתפרש כחיובי מצד אחד, וכשלילי מצד שני, חובה עלינו לבחור בפרשנות החיובית. למשל, בויכוח שפרץ בין שני אנשים, הגיב אחד מהם בתגובה חריגה מהמקובל, תגובה לא ראויה ולא מכובדת. עלינו לדון אותו לכף זכות ולומר לעצמנו: "איננו יודעים את פרטי האירוע. יתכן והוא נקלע למצוקה כה גדולה שתגובה זו היתה לו המפלט היחיד ממצוקתו וביחס לדברים שהוטחו נגדו היתה זו תגובה סבירה"

לימוד זכות בתקשורת

אמצעי התקשורת רוויים בידיעות על פרשיות שונות בחברה תחת החסות "זכות הצבור לדעת". כל עיתונאי המבקש להצדיק את המשך עבודתו מחפש אירוע לסקר ולהביאו לידיעת צבור קוראיו. לא תמיד מקפיד הוא לחקור את פרטי האירוע במלואם. לחצים שונים המצריכים אותו לספק בזמן נתון ידיעה כלשהי גורמים לו "לוותר" על בדיקה מדוקדקת של פרטי האירוע טרם פרסומו. וכך קורה שהסיפור שמובא בפני הקוראים חסר, ומקבל בשל כך פרשנות שלילית. למשל, כותרת בעיתון בנוסח הבא: "חשד למעילה בבנק…" מסקרנת את הקוראים ומזמינה אותם לקרא את הכתבה. בגוף הכתבה אין פרטים המתקרבים ל"חשד". הפרטים היחידים שיכל הכתב להביא בפני הצבור הם שמיליון ₪ הועברו על ידי מנהל הבנק לאדם מסוים ופקידי אותו סניף טוענים שהכסף הועבר בדרך לא כשרה. סיפור כזה הוא אחד מרבים המופיעים בתקשורת ונחשבים ביהדות כעברה על אחת או יותר מהמצוות הבאות: לשון הרע, הוצאת שם רע, אי לימוד זכות, חשד בכשרים וכדומה. עורך העיתון צריך היה למנוע פרסום כתבה זו, לפחות מהסיבות הבאות:

  1. לא יתכן לחשוד במנהל בנק על סמך טענות עובדיו בלבד
  2. לא נבדקה דעתו/הסברו של מנהל הבנק
  3. לימוד זכות: גם אם היתה כאן חריגה מנוהל העברת כספים, יתכן ופרטי האירוע המסוים הצדיקו חריגה זו
  4. ובכלל: מה כל כך חשוב להביא ידיעה מסוג זה לציבור? ידיעה כזו נושאת אופי של רכילות ולשון הרע!

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

התנהלות משפחתית בריאה כוללת טיפול בתקריות בין ילדים, דיונים של הורים עם ילדיהם בנושאים שונים וכו'. בכל אלה עשויה להישמע מפי אחד הילדים דעה לא מקובלת. לימוד זכות מצריך להגיב בזהירות לאותה דעה: אולי הילד שמע דעה זו ממבוגר שפגש, כזה שנאמן עליו, אולי לפי הבנתו האירוע המדובר דומה לאירוע אחר בו הוכרע הדבר כדעתו.

סיפור ילדים: לימוד זכות

הסיפור הוא על תלמידת בית ספר הידועה כתלמידה טובה, אך במהלך שנת הלימודים קרה שאיחרה להגיע לבית הספר שלוש פעמים רצופות. חברתה לכיתה מיהרה לחשוב שאין לה סיבה מוצדקת, אך המורה הוכיחה אותה שעליה ללמד זכות ולחשוב שאולי כן יש לה סיבה מוצדקת. אכן, המורה ידעה את הסיבה: באותם ימים ליוותה את אחותה לגן הילדים מדי בוקר כעזרה לאימה שנסעה ללדת.

 

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com

 אם אהבת את התכנים שלנו, את הסגנון, ואת החזון, אנו נשמח לשמור איתך על קשר. אנא מלא את הפרטים שלך בטופס. אנו נשלח במייל רק דברים טובים ומועילים לחינוך ילדיך למידות טובות.