טבעו של כל אדם הוא לרצות בטובת עצמו, שיהיה בריא תמיד ולא יחסר לו כל טוב. מצב זה הוא אידיאלי והלוואי שכל אדם יזכה לכך. אך, מה לעשות שהחיים מורכבים ולא כל אדם זוכה לשלמות בבריאותו ובמילוי כל משאלותיו. בכל אופן, אם לא זכה לחיים טובים, ישתדל לשפר אותם בכוחות עצמו או בעזרת ידידים, אנשי מקצוע, רשות מקומית ועוד גורמים העומדים לרשות כל אזרח במדינה מתוקנת.

אך, עינו של האדם רואה גם מחוץ לעולמו שלו. הוא רואה את מה שיש לאנשים מסביבו. הוא רואה, למשל, את הצלחת שכנו בפרנסה, ושיש לו עבודה מכובדת והכנסה יפה. זו אולי הזדמנות טובה בשבילו כשכן, להחמיא לו על הישגיו ועל הצלחתו, אך, למזלו הגרוע, עינו צרה בהצלחת שכנו, ובמקום לגלות שמחה הוא מחפש מדי פעם סיבה להיתקל בו ולגרום לאוירה עכורה ביחסי החברות והשכנות. זוהי "עין רעה".

פרשת "פינחס" מלמדת אותנו על משה רבנו שסמך את שתי ידיו על יהושע, במקום יד אחת, כפי שצווהו ה'. וזאת לרמוז לו ולנו כי אין עינו צרה במינויו של תלמידו יהושע. אדרבה, ביטא זאת בסמל כפול – במקום יד אחת – שתי ידיים. זוהי "עין טובה", לשמוח בהצלחת הזולת ולהשפיע עליו טובה ככל האפשר.

מהו שורש המידה "עין טובה"?

חמשת החושים ומנת משכל גבוהה ביותר, לא יספיקו להביא את האדם הממוצע להבין את שורש מידה חשובה זו, לראות בעין טובה את כל אשר לזולת. לא מדובר בקושי בהבנה שכלית, או בחסך רגשי כל שהוא, אלא באמונה בסיסית שניתן להגדירה במלים פשוטות: "יש מנהיג לעולם". התנהלות האדם בתוך העולם היא סוג של מתנה שקיבל האדם ביום שנברא, וכך אמר לו ה' לאדם הראשון:

"וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ'לֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱ'לֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ"

האדם קיבל רשות לשלוט בכל העולם לשימושו. אך עליו לזכור שיש חוקים קבועים בבריאה וכל פעילותו מותנת ברצון אמתי מצדו להטיב עם אחרים, להשביח את הקיים וכדומה. אם אין זו כוונתו, הרי שמעשיו נידונים מראש לכשלון, ורק נזק יצמח מכך.

מי שמודע לכך, מתוך הכרה אמונית בהתנהלות העולם על ידי מנהיג, יחפש את הדרך להשתמש ביכולותיו לשנות ולשפר את העולם לטובתו, מבלי להזיק לאף אחד. מניעיו לבצע שינויים יבואו ממקום טוב, מגישה בריאה של אהבת החיים ורצון מתמיד לשפר את האיכות של חיים אלה. הצלחתו של חבר בעסקים ובחיים בכלל, תביא לו רק אושר. "הנה עוד חבר שהצליח בכוחותיו להגיע למה שהגיע" כך יאמר לעצמו. זוהי "עין טובה". הוא לא יפול בקטנוניות של צרות עין "לחפור" ולחפש "מהי זכותו בכלל להגיע לכך", "אולי מעשי תרמית מלווים בדרכו להצלחה", וכדומה (כדרכם של עיתונאים רבים, לצערנו). הוא יאמין שאין הצלחתו של חברו עלולה להיות על חשבונו, כי כך אמר בן עזאי:

"אין אדם נוגע במוכן לחברו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה (=כל שהוא, מעט)" 

על "עין רעה" מלמדת אותנו התורה בפרשת "בלק" שם מסופר על בלעם. הוא כונה על ידי חז"ל "רשע", כי הם זיהו בו מקבץ של שלש מידות רעות בסיסיות, שצירופן למקום אחד "מזכה" בתואר זה: עין רעה, רוח גבוהה – גאווה, התנשאות,  ונפש רחבה – תאווה לממון, לכבוד. וכך אמרו במסכת אבות (ה:יט):

"כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו.  עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע"

בלעם ייחס לעצמו את יכולת השליטה בכל מה שקורה בעולם. בקסמיו יכול הוא לברך, לקלל ולעשות כל שיתבקש. כך העריך את עצמו וכך האמינו רבים בדורו, כבלק מלך מואב. הקב"ה הזהיר אותו שלא ילך לקלל את עם ישראל "כי ברוך הוא", וגם אם ילך, עליו לדעת שרק את מה שיתן ה' בפיו יוכל לומר, אך הוא התעלם ממגבלה זו וחשב שיצליח לבצע את המשימה שביקש ממנו בלק. בסופו של דבר, כאמור, הפך ה' לנו את הקללה לברכה, כי אוהב אותנו ה'.

היכן פוגשים ילדינו מידה זו

גיל הילדות מאופיין בהרבה מצרכים חומריים שעוטפים את הילדים, ממצרכים בסיסיים כלבוש, ספרי לימוד וכו' ועד למתנות. לא פעם נשמעת תלונה של ילד כלפי הוריו: " למה רק לו יש…". צריך לחנך את הילדים מגיל צעיר לשמוח מאד במה שיש להם ולשמוח (גם אם פחות…) גם במה שיש לחבר, לאח, לזולת. זוהי "עין טובה" שמתפתחת כבר מגיל צעיר.

סיפור ילדים

הסיפור השבוע הוא על ילדה שמסייעת לחברתה, ומסרבת לקבל תמורה, מתוך עמדה של פרגון ונתינה.  

 

 

קרדיט איור: ענבל גיגי בוסידן igigib@gmail.com

 אם אהבת את התכנים שלנו, את הסגנון, ואת החזון, אנו נשמח לשמור איתך על קשר. אנא מלא את הפרטים שלך בטופס. אנו נשלח במייל רק דברים טובים ומועילים לחינוך ילדיך למידות טובות.