הדפסה"מה כבר אמרתי?!" הגיב דני בזעם לטענת המורה נועה.
"שני המשפטים הראשונים שלך היו חשובים לעניין. המשפט השלישי היה מיותר" הסבירה המורה.
"בוא נחזור על מה שסיפרת לי" הציעה המורה, ושחזרה באוזני דני את שסיפר לה: "בהפסקת החצר שיחקתי בכדור שלי. יוסי חטף לי את הכדור מהיד והעביר אותו במהירות לאבי".
"עד כאן מותר היה לך לספר לי וטוב עשית", אמרה המורה, "כדי שאוכל לטפל בבעיה". אבל המשפט השלישי בו סיפרת על עוד מעשה לא טוב שעשה יוסי, הוא 'לשון הרע' " הסבירה לדני.
"מה הבעיה בזה, הרי זו האמת?! הוא ודאי עשה את הדבר הזה. אני לא משקר" התעקש דני.
"אני לא אומרת שאתה משקר", השיבה המורה נועה, "אני רק רוצה שלא תספר לשון הרע. מותר לך לספר לי את הפרטים בענין חטיפת הכדור, אבל מה שעשה יוסי בנוסף לכך, אינו באחריותי, וגם לא אוכל לטפל בענין, לכן אסור היה לך לספר לי על כך."
"אם כך, המורה, הגיע הזמן שאדע מהו 'לשון הרע' ומדוע כשאני מספר לך על מעשה רע שעשה לי יוסי זה לא נחשב 'לשון הרע' ומותר לי לספר לך", הקשה דני.
"יפה דני. ובכן, כללית, אסור לספר על מעשה רע שעשה מישהו. זה נקרא 'לשון הרע'. אבל אם יש למישהו סיבה מוצדקת לספר, למשל, כדי שהענין הרע שנעשה יטופל – מותר. לדוגמה: מותר לדווח למשטרה על מישהו שגנב או נסע בפראות, כדי שהמשטרה תטפל בבעיה. או, בבית הספר, מותר לתלמיד להתלונן על חברו שהציק לו."
"אולי תסבירי לי, המורה, מדוע זה כל כך חמור?!"
"דני, נתת לי רעיון לשיעור חברה. השבוע זה יהיה נושא השיעור. תודה לך", סיכמה המורה.
*
"תלמידים יקרים, היום נדבר על איסור 'לשון הרע'. מהי ההגדרה שלו ומדוע הוא כל כך חמור" כך פתחה המורה נועה את שיעור חברה. "תודה לדני שבזכותו הנושא הזה עולה כעת בשיעור". "מה מרגיש מי שמספרים עליו דבר רע? חשבתם פעם על זה?"
"נכון, אבי, הוא מרגיש פגוע ודחוי. לא נעים לו לפגוש חברים כי המעשה הרע שעשה ידוע כעת לכולם וגורם לו מבוכה ובושה. ביהדות, נחשבת עברה זו חמורה ביותר! כשבית המקדש היה קיים העונש על לשון הרע היה 'צרעת'"
"המורה, מה זה 'צרעת'?"
"'צרעת' היא מראה מוזר של כתם המופיע על העור ורומז לאדם שסיפר: הנה, זה מה שמגיע לך על שסיפרת 'לשון הרע'"
"ולמה זה כל כך נורא שיש כתם על העור?"
"הכתם עצמו הוא באמת נסבל, אבל המשמעות שלו היא חמורה. מי שהופיע על עורו כתם כזה היה עליו לגשת לכהן להראות לו את הכתם, ואז מחליט הכהן על הענישה. בדרך כלל הענישה לאדם כזה היא הרחקתו מהיישוב למשך מספר ימים. בימים האלה הוא מבודד מכולם, כולל בני משפחתו. אז, הרחק מחבריו וממשפחתו, חושב הוא על מה שעשה ועל העונש שקיבל. הוא מבין שהעונש הוא בהתאם למה שגרם בלשון הרע שלו: 'מידה כנגד מידה', כמו שהוא גרם להרחקת חבר מחבריו, כך הוא מבודד כעת מחבריו. וכשהוא חוזר לחייו הרגילים הוא עוזב את דרכו הרעה לספר 'לשון הרע' .
"האם גם בימינו מופיע כתם ה'צרעת' למי שמספר 'לשון הרע'?", שאלו מספר תלמידים.
"לא, וחבל, כי אילו היה מופיע כתם זה על מי שמספר 'לשון הרע' אולי היינו זוכים רק ל'לשון הטוב'".
"למה את מתכוונת ב'לשון הטוב'?"
"פשוט, שנתחיל לדבר האחד על חברו רק דברים טובים: למי עשה יוסי חסד, מה הם הפעילויות הטובות בבית הספר, אלו מצרכים כדאי לארגן למעוטי יכולת לקראת פסח וכדומה"
"זהו רעיון טוב. אני חושב מעכשיו להתחיל לדבר על יוסי רק דברים טובים"
"תודה לך המורה על השיעור הנפלא והנחוץ כל כך", הגיבו הרבה מתלמידי הכיתה לשמחתה של המורה נועה.
הצעת דיון
- איזה חלק של הסיפור בדברי דני היה אסור, השני או הראשון? מדוע?
- מדוע כל כך חמור איסור "לשון הרע"?
- האם יש קשר בין הרחקת המספר לשון הרע מהיישוב לעברה שעשה? אם כן, מהו הקשר?
- ספרו איך אתם מתמודדים עם היצר לספר רע על מישהו.
שלום, ברצוני להעיר על הניסוח בכתבה: ״ כללית אין לספר על מעשה רע שעשה מישהו…. אבל אם יש סיבה מוצדקת למשל כדי שהענין הרע יטופל, מותר.
חשוב להדגיש את ההבדל בין רכילות ובין דיווח.
חשוב להדגיש שיש מקרים שחובה לדווח עליהם ולשתף בהם איש מבוגר.יש מקרים רבים שיש חובה לדווח. ושחוסר דיווח הוא או מאדישות או מפחד או בושה. ולכן צריך להדגיש זאת בפני ילדים ולתת להם אפשרות ומקום לשתף ולדווח. בתודה.
תודה לך מיכל על עצם ההתיחסות לתוכן שבאתר ובמיוחד על הנושא החשוב – "לשון הרע".
אכן, איסור לשון הרע חמור הוא ביותר. ההיתר לספר רע על מישהו מוגבל מאד למי שבטוח שהסיפור יתרום לטיפול בבעיה. אכן, במאמר בנושא וכן בסיפורים השתדלנו לעמוד, מצד אחד, על חומרת העברה ומצד שני, על המקרים החריגים בהם מותר ולעתים אף רצוי לספר.
צוות "מידה טובה בפרשה"
אגב, נשמח לדעת באיזה הקשר נעזרת באתר.