הדפסה"סבא, תסכים להגיע לכיתה שלנו?" שאל שאול את סבא יוסף.
"לאיזה צורך? רק לפני שבועיים בקרתי אצלך בהפסקה ושמחתי להכיר את החברים שלך לכיתה".
"נכון, אבל הפעם זה לצורך אחר. המורה דינה ביקשה מכל מי שיש לו סבא ששרת במחתרות לפני קום המדינה, להזמין אותו לספר על חלקו בפעילויות שהיו אז".
"מאה אחוז, אבוא לכיתה שלך כרצונך", אמר הסב.
ואכן, בבית הספר "שלום עליכם" בו לומד שאול, מתקיימות פעילויות רבות במסגרת "מלב אל לב – חודש ההתנדבות" שהכריז עליו משרד החינוך. במסגרת זו מוזמנים אורחים העוסקים בהתנדבות במסגרות שונות לספר על ההתנדבות שלהם.
סבא יוסף הוא מהמבוגרים בשכונה, מאחרוני לוחמי אצ"ל שזוכה לאריכות ימים, הוא כבר בשנות התשעים שלו. סיפור ההתנדבות האישי שלו רק התחיל באצ"ל, אך נמשך הרבה יותר לאחר קום המדינה.
"בוקר טוב" נשמע הקול בצדו השני של קו הטלפון בביתו של סבא יוסף ."כאן המורה דינה , המחנכת של נכדך שאול. אני רוצה להודות לך כבר עכשיו על הסכמתך להגיע לכיתתנו ולספר את סיפורך".
"ברצון רב. אני עושה זאת מדי פעם במטרה אחת: להנחיל את מורשת ההתנדבות למדינתנו היקרה בקרב הצעירים".
יום הביקור הגיע. הכיתההיתה נרגשת מההזדמנות הנדירה לפגוש לוחם מחתרת מהימים של טרום המדינה.
"תלמידים יקרים, שלום", פתח הסב יוסף את דבריו. "אפתח בשאלה: מה אתם אוהבים לעשות בזמנכם הפנוי?"
"משחקים, מבקרים אצל חברים וקצת גם קוראים"
"ובכן, כל מה שאמרתם אמת ויציב. זה נכון היום, לאחר שזכינו להקמת המדינה הנפלאה, מדינה מצליחה שבה הילדים גדלים טוב ואת שעות הפנאי מבלים בדברים שמעשירים את עולם הילדות שלהם.
אך, לפני קום המדינה החיים היו שונים. אז היו הילדים עסוקים בדברים הכרחיים, כמו לעזור להורים בטיפול במשק הבית וכדומה. אני התנדבתי לאצ"ל כבר בגיל 16. פשוט עדיין לא היה צבא מסודר וכל מי שרק התבגר קצת, התנדב לעזור במאמץ הלאומי כנגד האויב. התאמנו הרבה ביום ויצאנו לפעולות חשאיות בלילה. זה היה קשה ומסוכן, אך היינו חדורים בתחושת שליחות, כך שהתעלמנו מהקושי. ישנם הרבה ספרים מאותה תקופה שכדאי לכם לקרוא, כמו "המרד" של מפקד האצ"ל מר מנחם בגין ז"ל שהיה אחר כך ראש ממשלת ישראל, וכמו הספר "התפוז שבער והצית להבות" של גאולה כהן שתחיה.
"פעם מתנדב – תמיד מתנדב"
"כשקמה המדינה, הייתי כבר בגיל 22, אבל לא חשבתי שאני יכול לסיים את שירותי הצבאי. התגייסתי לצה"ל שקם אז, ושירתתי בו למשך עשרים שנה נוספות. כל השנים האלה, עשרים וחמש שנה, היו יקרות לי מאד. היה לי סיפוק רב לראות שהייתי חלק מהמפעל הציוני הגדול. כשהשתחררתי מהצבא, לא ראיתי בכך את סיום תקופת ההתנדבות, אלא בחרתי להמשיך להתנדב בתחום שקרוב אל לבי – "נערי רפול". זוהי תכנית בצבא לקידום חיילים שהתגייסו לצבא ועדיין לא השלימו 12 שנות לימוד. מאד אהבתי את המפגש עם הנערים. ובתחום זה המשכתי עד לפני חמש שנים".
"מה היית רוצה לומר לתלמידינו היקרים?" שאלה המורה דינה.
"תלמידים יקרים", המשיך יוסף, "היום יש לנו מדינה מסודרת, עם נפלא וצבא חזק, אבל אם נתבונן בסביבה שלנו נגלה אנשים שהיו שמחים לאיזושהי עזרה: קשישים, משפחות ברוכות ילדים, אנשים מוגבלים וכדומה. ההתנדבות היא מתנה שקבלנו. כדאי שנממש אותה ואז נרגיש סיפוק רב. ומעבר לזה, כמה נעים לקבל תודה ממי שעזרת לו ולו במעט", סיים סבא יוסף את דבריו לכיתה.
הצעת דיון
- לאיזו מטרה הגיע סבא יוסף לבית הספר?
- באלו תחומי התנדבות עסק סבא יוסף?
- ממה התרשמתם בסיפור?
- האם גם אתם מכירים סיפור על מתנדב לַנֶצַח…?
קרדיט תמונות: דגל הדיו- guy harlap