הדפסה"אתי, נמאס לי כבר עם נועה" הביעה ניצה את זעמה בפני אתי חברתה.
"מה קרה, שאת כל כך זועמת?"
"התווכחנו הבוקר ואז 'כיבדה' אותי נועה בתואר 'מכשפה'. נראה לך שאני כזאת?!"
"וואו, ראי ניצה כמה את חכמה. את בעצמך מבינה שאת לא נושאת בתואר ה'מכובד' הזה. אז למה לך לכעוס?"
"כן, נכון, אבל את יודעת זה פשוט מעליב שמישהי אומרת לך שאת 'מכשפה' "
"למה, כי את רואה בזה קללה?"
"בדיוק, היא התכוונה באמת לקלל אותי וזה מה שיצא לה…"
"ניצה, הגיע הזמן שנתבונן במושג הנדוש הזה 'קללה' "
"ברצון רב, תודה לך אתי, בבקשה, אני מקשיבה"
"לא מזמן למדנו בכיתה על בלעם שרצה לקלל את עם ישראל וה' הפך לו את הקללה לברכה. ובכן, אילו לא הפך ה' את הקללה, מה היה התוכן שלה?"
"אפשר פשוט להפוך את הברכות ולגלות את זה"
"נכון, קחי למשל את הברכה 'הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא' ההיפך מזה, זה עם חלש הפוחד לקום על אויביו הקמים עליו"
"אבל מה הקשר בין הקללות שהתכוון בלעם ל'מכשפה'?"
"תכף תביני"
"ההתבוננות בברכות שקבלנו מבלעם מלמדות אותנו מהי קללה. קללה היא משאלה, בקשה, שיקרה לשני רע, שלא יצליח, שייפגע ועוד. לפי הבנה זו, בעצם, נועה לא קיללה אותך. היא לא איחלה לך משהו רע. היא נתנה לך תואר שלא שייך לך. אילו אמרה שאת טייסת חלל, היית נעלבת? לא, ההיפך, היית צוחקת. להגיד לך 'מכשפה' זו סתם שטות, אבל לא קללה."
"אתי, מעניין מה שאת אומרת. זה מזכיר לי שאחי בן השש בא יום אחד בוכה מבית הספר, כי חבר שלו אמר לו 'חמור'. אמא שלי ישבה והסבירה לו בדיוק כמו שהסברת לי וגם הוסיפה עוד משהו כדי להמחיש לו את השטות שבכינוי זה: הרי אין לך אזני חמור ואתה לא הולך על שתי רגליים כחמור ועוד. לכן מה שנשאר לך זה רק לצחוק מזה. ואז הוא ואמא ישבו וצחקו"
"אם כך, אם היה אצלכם כבר סיפור דומה, בואי ונצחק שתינו מהמילה המצחיקה הזאת."
אתי כבר לא יכלה להתאפק…פתחה בצחוק ואחריה בכמה שניות פצחה גם ניצה בצחוק.
"הייתי רוצה לומר לך עוד משהו על 'מכשפה'. תתפלאי לשמוע, אבל יש בעצם מה ללמוד ממכשפה, כמו מכל דבר בעולם ובחיים. המכשפה בעצם יודעת שהיא עושה מעשה שטות, ובכל זאת היא ממשיכה לעשות זאת, גם כי זו פרנסתה וגם כי היא רואה מסביבה כמה מרוצים בני האדם מהכישוף שלה. כלומר, היא מרוצה מהתנהגותה, למרות שיש מי שלא מעריכים זאת, כי היא דבקה בדרכה. גם אנחנו, כדאי שנלמד להעריך את דרכנו ולדבוק בה, גם אם אחרים לא תמיד מעריכים אותה"
"מה הבנו מכל הבירור הזה? שלומר למישהי 'מכשפה' זו לא קללה, זו גם לא מחמאה, זו סתם שטות, ואפשר רק לצחוק מכך. ובדרך אגב, שמנו לב שיצא לנו רווח מכל הסיפור. למדנו משהו מהמכשפה, כך שבמקום קללה יצאה לנו ברכה…"
הצעת דיון
- לפי הסיפור, איך הייתם מתיחסים למי שאמר עליכם "אריה"?
- איזו ברכה יצאה מהכינוי "מכשפה"?
- מדוע לומר למישהי "מכשפה" זו לא קללה? אם כך, מהי קללה?
- האם נעלבתם פעם מקבלת כינוי "מכשפה", "חמור"? מדוע?
קרדיט איור: ענבל גיגי בוסידן igigib@gmail.com
סיפור יפה ומשמעותי. לא הצלחתי לפתוח את הסיפור על הברכה המיוחדת שהיתה ביום ההולדת.