סיפור ילדים: "ישרה כמו סרגל"

"זהו, ורד, יותר אני לא מוכנה לוותר!"

"מה קרה, נעמה? על מה את מדברת?

נעמה וורד לומדות בכיתה ד'. לאחרונה חילקה המורה טליה תפקידים ולכל אחת נתנה תפקיד. תפקידה של נעמה הוא לדאוג שתמיד יהיו טושים ללוח הכיתה.

"כבר שבוע ימים הולכת חגית למזכירות ומביאה טושים ללוח, בלי לבקש את רשותי. עד מתי אוותר לה?"

"חגית, דעי לך שאת לא בסדר. כבר שבוע ימים את 'עוקפת' אותי ודואגת לטושים בלי לבקש ממני רשות"

חגית, נפגעה מהאשמה זו, פרשה הצידה ופרצה בבכי.

"מה קרה, חגית? מדוע את בוכה?" שאלה אותה ורד.

קשה היה לדובב אותה. לאחר שנרגעה מעט פלטה רק משפט אחד: "במקום לומר לי תודה, היא מתנפלת עלי?!"

השבוע שבו דאגה חגית לטושים הוא שבוע שבו נעדרה נעמה מהלימודים מסיבת מחלה. קשה היה לורד לראות את שתי חברותיה מאשימות זו את זו והחליטה לנסות לפייס ביניהן.

"נעמה, אני מכירה אותך כתלמידה טובה וחרוצה בכיתה…" התחילה ורד את שיחתה עם נעמה.

"מה זה קשור? דברי לענין. אם אני לא צודקת במה שעשיתי, בבקשה, תוכיחי לי במה טעיתי" התרעמה נעמה על סגנון הפניה של ורד אליה.

גם ורד כבר לא יכלה לסבול את הסגנון הנוקב של נעמה והחליטה להתיעץ עם המורה טליה. לפני שפתחה את דבריה שאלה את המורה אם מותר לה להעלות בפניה את הדברים, אולי יש בכך איסור "לשון הרע".

"ראי נא ורד, הסיפור הזה לא חדש לי. שמעתי כבר את כל הפרטים. אין כאן בעיה של 'לשון הרע'. בבקשה, מה רצית לומר לי?"

"לא נעים לי לומר משהו לא טוב על חברה, אבל פשוט קשה לי לפעמים לברר דברים על נעמה"

"ורד, את הרי מכירה את נעמה היא 'ישרה כמו סרגל', נכון?"

"נכון, המורה, אני רואה את זה במשחקים שלנו בחצר, כמה היא עומדת על דיוק בחוקים ולא מוכנה לוותר"

"זהו, ורד, מי שהוא ישר בהתנהגותו, קשה לו לקבל חנופה, לדבר אתו 'מסביב', אלא ישר ולענין. כשהתחלת לשבח אותה על הלימודים בכיתה היא ראתה בכך סוג של 'חנופה' והיא לא אוהבת שמחניפים לה. לכן היתה מוכנה שתאמרי לה אפילו דברים קשים, אם היא טעתה"

"וואו, המורה, לא שמתי לב לדבר הזה. כשאני חושבת על כך, אני נזכרת כמה בנות טועות בסגנון השיחה שלהן. בגלל אי נעימות, הן מעדיפות להחניף לחברה, שלא תיפגע מהאמת שהם רוצות להשמיע לה"

הצעת דיון

1. מהי חנופה לפי הבנתכם?
2. מי לא אהבה חנופה? מדוע?
3. מי היתה "ישרה כמו סרגל"? האם תואר זה קשור לחנופה?
4. האם גם אתם נזכרים בדיבור הדומה לחנופה?

קרדיט איור: ענבל גיגי בוסידן igigib@gmail.com