הדפסה"סוף סוף הוא הגיע" קרא בשאגה יוסי בכניסתו הביתה.
"מי זה 'הוא'? מה כל כך מרגש אותך?" שאלה נעמה אמו.
"את לא מבינה. כל כך חיכינו כולנו בכיתה ליום הזה, לחופש הגדול. והנה הוא בא סוף סוף"
"אני מבינה את השמחה שלך, אבל ניכר מדבריך שכל כך צפית ליום הזה אתה וחבריך לכיתה ו'. תוכל לשתף אותי בתחושה הזאת?"
"אין לי כוח כעת, אמא, אולי בערב כשגם אבא יהיה כאן", ביקש יוסי לדחות שיחה זו שלא נראתה לו כל כך חשובה…
"אבי, חשוב לי שנדבר עם יוסי על מה שהיה לו השנה בבית הספר, בכיתה. הוא הבטיח לי לשתף אותנו בערב כשתגיע" פנתה נעמה לאבא אבי כשהגיע הביתה.
"יוסי, שלום. מה נשמע? אני רואה על פניך את האושר …גם אחותך שמחה, אבל נראה לי שאתה יותר…"
"נכון, אבא, אני אקרא גם לאמא ואסביר לכם מדוע אני שמח במיוחד."
"אתם זוכרים את המבחנים הקשים שהיו לנו בחשבון? זהו. זוהי התשובה. סוף סוף התפטרנו מהם"
"יוסי, רק להזכיר לך שפעם אחת הודית לנו שלמרות שהמבחן היה קשה התעקשת להצליח בו. אתה אולי זוכר מדוע כל כך רצית להצליח בו?"
"בהחלט, זה היה מבחן מכריע לכניסה לחטיבת הביניים בשנה הבאה"
"ומדוע לדעתך הוא היה כל כך קשה?"
"המורה הסביר לנו שרמת הלימודים בחטיבה גבוהה יותר ועלינו להשלים את הפער"
בינתיים, תוך כדי הדיון המשפחתי סביב מבחני חשבון, נכנס השכן.
"וואו, איזה תזמון! נועם, שכן יקר, אתה הרי מלמד בחטיבת הביניים, תוכל לעיין מעט במבחנים שקיבל יוסי וחבריו ולחוות דעתך ביחס לרמת הקושי שלהם?"
"בבקשה, ברצון"
"אבי, אני חייב לומר לכם שהמורה לחשבון שלהם נהג באחריות רבה. נכון שהם קשים לרמת כיתה ו' רגילה, אבל אין לי ספק שהוא עשה זאת כדי להבטיח את מקומם בחטיבת הביניים שלנו. לו היה נותן להם מבחנים ברמה פחותה מזו, ספק אם היו מתקבלים יותר משלושה תלמידים"
"תודה לך נועם על ההסבר המפורט"
"יוסי, מה אתה אומר על ההסבר של נועם?"
"אבא, גם אני אמרתי לך אז שאני מבין את השיקולים של המורה, אבל זה היה קשה!"
"יוסי, תודה לך שהבהרת לנו את דעתך. השמחה שלך הטעתה אותנו. חשבנו שאתה זוכר לרעה את המבחנים בחשבון. מתברר שאתה אפילו מעריך את המורה שכוונתו היתה לטובתכם. ורק הקושי זכור לך לרעה. את זה אפשר בהחלט לקבל."
"אם כך" ביקשה נעמה לסכם, "אתה בעצם מסכם את השנה החולפת כטובה, כולל שעורי חשבון והמבחנים, רק יש לך זיכרון לא טוב מהאוירה לקראת אותם מבחנים"
"נכון, אמא, הבחנת יפה בדברי"
"זה מזכיר לי" ביקשה נעמה לחזק "את אחתוך שהיום היא בכתה ב'. היא זכרה למשך הרבה חודשים את האחות כדמות לא טובה, כי היא הכאיבה לה בזריקות החיסונים שקיבלה בגיל שנה-שנתיים. אבל כשגדלה והבינה כמה חשובות היו הזריקות האלה, היא בקשה ממני לפגוש אותה ולבקש ממנה סליחה…"
הצעת דיון
- מי גרם להורים וליוסי להבין מה באמת לא היה טוב בשנת הלימודים? מה היה ההסבר שלו?
- האם ניתן לומר שהסיפור האישי של יוסי גרם להורים לחשוב שהשנה לא היתה לו טובה?
- מהו הדמיון בין זריקות החיסון למבחני החשבון?
- האם גם לכם קרה שזיכרון כללי שלכם על משהו לא היה טוב, ואחרי הבהרה שיניתם דעתכם?
קרדיט איור: ענבל גיגי בוסידן igigib@gmail.com