הדפסהכל אחד היה שמח לקבל תפקיד נכבד. אך ההודעה על כך לא תמיד מלווה בתפאורה מיוחדת. בדרך כלל ההודעה נעשית בדרך פורמלית: הודעה בכתב או על פה. פרשת "במדבר" מלמדת על דרך מכובדת בה נדרש משה רבנו להודיע לשבט לוי על תפקידו החדש בפעילות המשכן. לאחר חנוכת המשכן, החלה העבודה היומיומית. הכוהנים משרתי ה' עבדו בהקרבת הקרבנות, בהדלקת המנורה, וביתר עבודות הקודש שבמשכן. התפקידים הנלווים: שמירה על המשכן, לווי הקרבנות בשירה ועוד, היו באחריותם של הלוויים. לקראת קבלת תפקידם זה, ציווה ה' את משה לגשת אליהם, לשבט לוי, ולדבר אתם בדבר חשיבות התפקיד ולהודיע להם על היבחרם לייצג בכך את עם ישראל במשכן. וזו לשון הכתוב:
"הַקְרֵב אֶת מַטֵּה לֵוִי, וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ. וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ וְאֶת מִשְׁמֶרֶת כָּל הָעֵדָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד, לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן. וְשָׁמְרוּ אֶת כָּל כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֶת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן. וְנָתַתָּה אֶת הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל." (במדבר, ג':ו'-ט')
"מקום טוב באמצע"
תפקידו של שבט לוי כמשרת את הכוהנים במשכן, וכמייצג את עם ישראל במשכן, היווה מעין גוף ממצע, מקשר, בין עם ישראל לה'. עבודת הכוהנים במשכן היתה שירות רוחני גבוה עבור כל העם. הקורבנות וכל יתר העבודות נעשו לה' במשכן בשם כל ישראל. מי שליווה אותם, עזר להם ונטל חלק בעבודות אלה היו הלוויים. תפקידם, אם כן, היה חיוני לשלמות העבודות במשכן. זהו ביאור הביטוי המובא לעיל: "נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."
מי היה אמור לבצע את תפקיד הלוויים?
כאמור, הכוהנים והלוויים עבדו במשכן בשם כל ישראל וכשרות לעם לפני ה'. הראשונים לחשיבה לקבלת תפקיד זה היו הבכורות שבכל שבט ושבט. נציגות של עם ישראל, לשבטיו ולמשפחותיו, נציגות כזו התבקשה מאד והיתה טבעית ביותר לקבלת התפקיד הרם הזה. אך, חכמינו זכרונם לברכה מסבירים שמאחר והשתתפו הבכורות בחטא העגל, ניטלה מהם זכות זו והועברה לשבט לוי שלא היה לו חלק בחטא זה. וכך הוא נוסח הדברים בכתוב:
" וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם. כִּי לִי כָּל בְּכוֹר, בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה, לִי יִהְיוּ, אֲנִי ה' "(במדבר, ג':י"א-י"ג)
"בפקודה" או "בבקשה"?
הדרך שבה בחר ה' להודיע לשבט לוי על תפקידו במשכן, יכלה להיות בסגנון אחר. הרי הוא "בעל הבית", אבינו, מלכנו, המצווה אותנו מצוות רבות ושונות, וכי הוא צריך לפנות לבני האדם בסגנון מכובד?! הרי בסופו של דבר תפקודם של הלוויים והכוהנים במשכן היה מכוח פקודה, צווי, אם כן ניתן היה להעביר הוראה זו בסגנון צווי! מכאן אנו למדים שדרכי התורה הם "דרכי נועם". כלומר, גם כשנדרשים להטיל תפקידים נכבדים על אנשים, צריך לעשות זאת באופן מכובד, לגשת אל המועמד לתפקיד, או להזמין אותו לשיחת רקע בדבר חשיבות התפקיד והתאמתו של האיש אליו וכדומה.
פנייה מכובדת גם לעם ישראל
התחושה הכללית וגם הידיעה הרווחת ביחס לפניית ה' לעם ישראל לקיום מצוותיו, היא שהן ניתנו בפקודה, בהטלה "מלמעלה למטה", ב"הנחתה". ובכן, עיון קל במספר פסוקים בתורה מראה את ההיפך. נביא לדוגמה את אחד מהם:
" הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ: הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים, לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ." (דברים, ל':י"ט)
ובצירוף פירוש רש"י (רבי שלמה יצחקי) למלים "ובחרת בחיים": "אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לחברו בחר לך חלק יפה בנחלתי ומעמידו על חלק היפה ואומר לו את זה ברור לך, ועל זה נאמר (תהילים טז, ה) 'ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי', הנחת ידי על גורל הטוב לומר את זה קח לך"
כלומר, ה' אומר כביכול לעם ישראל: "נכון הוא שאני מצווה אתכם, אך קבלו זאת כהמלצה טובה של מי שמכיר את המציאות כולה ויודע מראש את התוצאות של כל דרך שתבחרו, לכן (בבקשה), בחרו בדרך החיים של קיום מצוותי."
יהי רצון שנזכה לקיים את מצוות ה' מתוך בחירה והכרה פנימית ולא רק כצווי מלמעלה.
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
לא פעם נותנים אנו המבוגרים, ההורים, הוראות לילדים בסגנון סמכותי. נכון שיש לנו זכות זו מתוקף מעמדנו ותפקידנו, אך עדיף שנאמץ גישה שונה, נתינת הוראות בסגנון רך יותר, בהסברה, בשאיפה להבנת המשימה ולא כהנחתה. אם נקפיד על כך יגדלו הילדים באוירה נעימה יותר, ויחסם אלינו יהיה של כבוד והערכה, וגם הם יאמצו גישה זו כשיגדלו וישמשו בתפקידים סמכותיים. כמובן, יש יוצא מן הכלל, ולעתים צריך ההורה להפגין סמכותיות ולהיות חד-משמעי בהוראה, אך לא רצוי לנהוג כך בדרך כלל.
סיפור ילדים: פנייה מכובדת
הסיפור הוא על תלמידה שהתלוננה בפני אימה על פנייה לא מכובדת, לדעתה, של המנהלת לתלמידות כיתתה. לאחר שיחות הסברה ובירור הבינה שניתן ללמד זכות על דרך הפנייה הזאת. תוך בירור הדברים וקיום שיחה עם המחנכת התברר שהתלמידה נחשבת למצטיינת בבית הספר בקבלת משמעת. זאת בזכות החינוך שהא מקבלת בביתה. אימה ואביה נוהגים להעביר את הוראותיהם לילדיהם בסגנון רך ועדין, וזה מה שגרם כנראה להתנהגות ממושמעת שלה בבית וגם בבית הספר.
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com