הדפסהכל אדם משתדל לשמור על הכבוד העצמי שלו. האם לשם כך הוא גם ידרוש אותו, כשיחוש שאינו מקבלו? רדיפה אחר הכבוד מביאה לתוצאה הפוכה, כדברי חכמינו זכרונם לברכה במסכת עירובין (י”ג ע"ב) "כל המחזר על הגדולה, גדולה בורחת ממנו. וכל הבורח מן הגדולה, גדולה מחזרת אחריו”. פרשת "בשלח" מלמדת על ענווה גדולה שהיתה למשה רבנו ואהרן הכהן.
מה היה האירוע שבו התגלתה ענוותם של משה ואהרן?
עם ישראל יצא ממצרים. הוא התחיל את מסעו לארץ ישראל. טבעי הדבר שירעבו לאוכל ואכן בקשו אוכל, אך בטאו את בקשתם בסגנון לא עדין כל כך:
"וילינו (וַיִּלּוֹנוּ) כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע, כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב" (שמות, טז:ב-ג).
תגובת משה ואהרן על תלונה כה קשה זו היתה עדינה:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וּבֹקֶר, וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד ה' בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל ה', וְנַחְנוּ מָה, כִּי תלונו (תַלִּינוּ) עָלֵינוּ" (שמות, טז:ב-ג).
אמנם, מי שהכניע את פרעה להוציא את בני ישראל לחופשי היה ה'. אך שליחיו היו משה ואהרן שהגיעו אל פרעה במסירות ובהתמדה. בכל זאת אינם רואים את עצמם גורם משמעותי בפעולת השחרור, אלא מייחסים זאת לה' בלבד – "וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" ולא הם. הבטוי לענווה – "וְנַחְנוּ מָה" – מתבאר על ידי הרמב"ן, בפירושו למלים אלה, באופן ברור ובסגנון מרגש: "וזאת דרך ענוה, כי מה אנחנו שתליתם עלינו שהוצאנו אתכם מארץ מצרים, הן אנחנו אַיִן וּפֹעֲלֵנוּ הבל, ולא עלינו תלונותיכם כי על ה', הוא המוציא אתכם מארץ מצרים, לא אנחנו"
מהי ענווה אמתית?
ענווה אמתית היא הכרה בערך העצמי של האדם. כלומר, את הישגיו האישיים מייחס העניו לבורא העולם, מי שנתן לו את היכולת להגיע להישגים אלה, והוא לא מצפה שיכבדוהו על כך. ואם מכבדים אותו, מבטל הוא כבוד זה ומפנה את מי שמכבדים אותו לריבונו של העולם. ענווה מסולפת היא יחס של ביטול עצמי, עד גבול ההתבזות בעיני אחרים. אדם כזה מוכן שיבזוהו ויזלזלו בו ביותר.
לכן, נבין שתגובת משה לערעורו של קורח על מנהיגותו (מאוחר יותר בפרשת "קורח"), לא היתה: "אולי בעצם מוכשר הוא יותר ממני, אולי כדאי שאפנה את מקומי עבורו" אלא הבנה שמאחר ומינויו הוא מאת ה', לא רק שעליו להמשיך ולשמש בתפקיד, אלא מי שמערער על כך ראוי להיענש, כי מביע הוא חוסר אימון במי שמינה – ה'. מאידך, לא עוררה תחושה זו גאווה אצל משה לאורך כל שנות הנהגתו את העם, אלא מילאה אותו תחושת שליחות והתבטלות כלפי רצון ה', ונכונות לכל מה שידרוש תפקיד זה, כולל העלבות והאשמות של העם. וכשחטאו ישראל בעגל התפלל משה עליהם ולא היה מוכן לקבל את הכבוד הגדול של יצירת עם חדש שהוא יהיה מנהיגו, עם שיחליף את עם ישראל, חלילה, אלא היה מוכן לוותר על עתידו הרוחני, לו רק ימחול ה' לעם.
איך מגיעים לענווה אמתית?
ענווה אמתית יסודה באמונה שיש מנהיג לעולם והוא "משבץ" את האנשים השונים לתפקידים המתאימים להם, ואין אפשרות שיפגע אדם במה שמיועד לחברו, ואם "הצליח" לפגוע בו תהיה "הצלחה" זו הצלחה מדומה, זמנית ולא תישא ברכה בכך. ונסיים בסיפור קצר להמחשת הדבר: בעיר אחת התמודדו לתפקיד "ראש העיר" שני מועמדים. האחד חדש בתפקיד הנהגה בככל, והשני ותיק מאד. כשזכה החדש בתפקיד, ניגש הותיק אליו וברכו להצלחה ואף העמיד לרשותו רעיונות רבים להצלחתו בתפקיד החשוב. התנהגותו זו נבעה מאמונה שיש גורם עליון שממנה אנשים לתפקידים, וזה היה רצונו, ומחובתו של כל אזרח טוב לעזור לראש העיר החדש להצליח בתפקידו, כולל מי שהתמודד אתו.
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
לילדים יש "חיישנים" דקים. לעתים קולטת אזנם שיחת חולין של הוריהם, בדברם בינם לבין עצמם, באיזשהו נושא. לא פעם קורה שאחד ההורים מביע את אכזבתו מאי בחירתו לתפקיד מסוים, למשל. במקום להביע טענות צודקות על התנהלות בעייתית של ההצבעה לתפקיד המסוים, מה שיעמיד בסימן שאלה את צדקת מינויו של פלוני, כדאי שההורים ינצלו אירוע זה לשדר לילדיהם אמונה בבורא העולם ובכוחו למנות אנשים לתפקידים שונים. בכך ייחסך מהם "לשון הרע", התמרמרות וכעסים מיותרים. ומאידך ירויחו חינוך לקבלת הדין. ואם יוסיפו שכנראה ראוי הוא אותו אדם יותר מהם, יהיה בכך סימן לענווה מצדם.
סיפור ילדים: ענווה
הסיפור הוא על ועד הורים שחיפש מועמדת מתאימה לניהול בית הספר. אחד ההורים הציע את המורה לאומנות של בית הספר. בחשיבה ראשונה דחו השומעים את ההצעה, מאחר ואין לה נסיון בחינוך, אך כששמעו על מידת הענווה שבה, העריכו זאת מאד וראו במידה זו חשיבות בסיסית לתפקיד כה אחראי. בסופו של דבר היא התקבלה להפתעת רבים.
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com