Share

נדמיין לעצמנו אמא החוזרת מהעבודה בשעה ארבע אחר צהריים. היא משוחחת עם המטפלת מעט ומשחררת אותה לדרכה. ברגע שהיא יוצאת, התינוקת הקטנה (בת שנה) מתחילה לבכות. הבן הקטן (בן 4) מושך פאזל מהארון ומפיל יחד איתו את שאר המשחקים כולל החרוזים להשחלה שמתפזרים בכל החדר. הבן הגדול (בן 6) פותח את המקרר ושואל את אמא איפה יש פירות לקינוח. בדיוק באותו הרגע אבא מתקשר ומודיע שהוא מתעכב בעבודה. הוא גם שואל באותה ההזדמנות האם יהיה משהו לאכול כשיחזור.

איך מרגישה האמא? קשה לה מאוד, זה ברור. אבל איך היא בוחרת להתייחס לגורמי הקושי? (כלומר להתנהגות של הילדים ולטלפון מאבא?)

התייחסות אפשרית של האמא היא לתפוס את מה שגורם לקושי כסוג של מטרד, כמשהו שלא צריך להיות. התייחסות שכזו יכולה להביא למשל לתגובה הבאה:

"אבא, טוב שהתקשרת! הקטנה צורחת כל הזמן ואני כבר לא יכולה להמשיך יותר עם הבלאגן שהקטן עושה. והגדול? כל היום יש לו דרישות. וגם אתה, למה אתה מתעכב כל הזמן? ולמה אתה לא יכול לאכול משהו בעבודה?"

הקושי של האמא הוא אמיתי מאוד, אך פרשת דברים מלמדת אותנו שאפשר להתייחס לקשיים שיש לנו בצורה חיובית יותר – בעין  טובה.

רקע מהפרשה

פרשת דברים היא פרשה של תוכחה. משה רבנו, זמן קצר לפני שנאסף אל אבותיו, פורש בפני בני ישראל את הקשיים הרבים והנסיונות הגדולים שהיו להם במדבר. בין היתר, משה מספר על קושי מסויים שהיה לו עם העם:

משה מזכיר שהיה לו קשה להתנהל לבדו מול העם בתחילת המסע במדבר. משה אף מציין את הגורם לקושי הזה: הריבוי המשמעותי של העם. העם התרבה מאוד ואי אפשר לאדם בודד, גדול ככל שיהיה, לשאת אותו לבדו. אך כיצד מתייחס משה אל ריבוי העם אשר הוא הגורם לקושי?

המילים הבאות של משה רבנו עשויות להפתיע:

לאחר שמשה מציין את הגורם לקושי (ריבוי העם), הוא מיד מתייחס אל הריבוי כדבר מבורך ואף מברך את העם שיוסיפו לרבות פי אלף ממה שהם עכשיו!

מה אפשר ללמוד מכך?

למשה רבנו יש עין טובה

משה יודע ואומר בצורה ברורה שהקושי שלו נובע מזה שהעם התרבה כל כך. אך משה רבנו לא רואה את הגורם לקושי, את התרבות העם, כמשהו שלילי. למשה יש מבט רחב ומקיף על המציאות. הוא מבין שהתרבות העם היא דבר נפלא ומבורך. הברכות לאבות מתגשמות ועם ישראל בדרך הנכונה. משה רבנו מביט על התרבות העם בעין טובה. אנו יוכלים ללמוד ממשה שלעיתים לא רק שאין 'להאשים' את הגורמים לקושי, אלא הם אף בגדר ברכה גדולה.

דרך אגב, ההתייחסות החיובית של משה לבדה לא פתרה את הקושי. לשם כך משה מינה אנשים מהעם אשר יסייעו לו בנשיאת הנטל.

בחזרה לקשיים המתעוררים מול ילדינו

לאור העין הטובה של משה רבנו, ננסה גם אנחנו ההורים להתייחס אחרת אל הקשיים שמתעוררים מדי יום מול ילדינו. ננסה גם אנחנו לראות את הגורמים לקשיים כדבר מבורך ולא כמטרד. למשל, בדוגמא עם האמא אפשר לחשוב על ההסתכלות החיובית הבאה:

• זה ממש יפה שהילד הקטן מעוניין לשחק בפאזל ואף מנסה להביא אותו בכוחות עצמו.
• איזה יופי שהבן הגדול רוצה לאכול פירות לקינוח ולא ממתקים.
• כמה נחמד שהבעל מעדיף לאכול את האוכל של אשתו ולא את הקייטרינג התעשייתי בעבודה.
• וכו' וכו'.

כמובן, שהתייחסות חיובית לא בהכרח פותרת את הקשיים. כמו אצל משה, ייתכן שגם פה האמא זקוקה לסיוע נוסף.

כיצד נחנך את ילדינו לעין טובה?

אחת המדות החשובות לאימוץ על ידי הילד, כבר מגיל צעיר, היא 'עין טובה', היכולת לראות בכל דבר את הצד הטוב והחיובי. עין טובה תעזור לילד להיות רגוע יותר, ונחמד יותר כלפי הסובבים אותו.

אך איך אפשר לחנך ילדים לעין טובה? דרך אחת ואולי העיקרית היא להרגיל את הילדים להסתכל על הדברים במבט רחב יותר ולא במבט צר (כמו הנשר שבתמונת הנושא שמסתכל על הארץ מלמעלה). עלינו ללמד אותם לא להסתכל רק על האינטרס שלהם אלא גם על זה של הזולת, ואפילו של העם כולו.

כהרגלנו, אנו מצרפים כמה סיפורים לילדים המסייעים להרגיל את הילדים למבט כללי יותר, ובעקבותיו לעין טובה:

הסיפור הראשון הוא על תחרות עירונית "הגינה היפה ביותר". הילד דני לומד שראוי ואפשר לשמוח על הדשא של השכן, אפילו אם הוא ירוק יותר. מצורף לסיפור גם דף צביעה.

בסיפור השני הילד יוסי מגיע לבית הספר עם אופניים חדשים. כל הילדים מבקשים ממנו סיבוב וליוסי זה לא כל כך נוח. רק ילד אחד מצליח לראות את מצוקתו של יוסי ובכך לסייע לו באמת.

האם אתם יכולים לחשוב על קושי שהיה לכם בהתנהלות מול הילדים אשר אפשר להסתכל אליו בצורה חיובית, בעין טובה? ספרו על כך בתגובות!