הדפסהטבעו של כל אדם הוא להשתדל ולהיות עצמאי בכל המובנים. אם זכה לגדול בבית בריא שבו ההורים יודעים את תפקידם בגידול ילדיהם וממלאים אותו כראוי, הרי שכבר מגיל הינקות יתגלו בו התנהגויות עצמאיות. הוא ילך ויתפתח ויגדל כילד, כנער וכבוגר עצמאי ובעל יכולות טובות.
ובכל זאת, ישנן פעולות לא מעטות בהן זקוק האדם לעזרת אחרים. וכשהמשימה מורכבת, יתאמץ האדם למצוא שליח נאמן. ככל שתהיה המשימה חשובה יותר, כן יתאמץ השולח למצוא את השליח הנאמן יותר. אברהם אבינו זכה לבן בגיל מאה שנה. יצחק גדל ואברהם מחליט להשיאו עם בת ממשפחתו היושבת בחרן, הרחק מארץ ישראל. השליחות מורכבת: דרך ארוכה ולא קלה, מקום זר, משפחה לא מוכרת לשליח והעיקר- הציפייה מהמשפחה לתת את בתם לחתן לא מוכר?
איך יוצאים בכל זאת לשליחות כזאת?
אברהם נערך לקשיים הללו. לשליחות זו הוא שולח את "עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו", שליח הנושא מספיק תארים כדי להבין שמדובר ב"איש מספר אחד" בבית אברהם. אין זה מספיק, אברהם גם משביע אותו בשבועה חמורה שיבצע את השליחות במדויק, ללא נסיגות והחלטות עצמאיות בשטח. לפני שהעבד נשבע, הוא נוהג באחריות ושואל שאלה אחת עיקרית: "אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי, ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם?" כלומר, מה יקרה אם היא לא תסכים לבא, האם הפתרון יהיה בכך שיצחק יצא מהארץ לחרן? העבד שומע את תשובתו הנחושה של אברהם:
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם: הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תָּשִׁיב אֶת-בְּנִי שָׁמָּה. ה' אֱ'לֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר-לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לִי לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, מִשָּׁם. וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה, לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ, וְנִקִּיתָ, מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת; רַק אֶת-בְּנִי, לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה".
אברהם מתנגד לחלוטין לכך שיצחק יצא לחרן. בתשובתו, מרכך אברהם את החשש של העבד ומשדר לו בטחון בה'. לאחר הבהרה חשובה זו העבד נשבע לאברהם שבועה חמורה לקיים את השליחות כלשונה. העבד מתארגן ליציאה לדרך ארוכה, עם עשרה גמלים מלאים כל טוב בצידה לדרך ובמתנות למשפחת אברהם. בדרך הוא חש עצמו במצוקה. הוא מהרהר בשליחות וחושש מלהיכשל בה. אך, כמי שגדל בבית אברהם, המאמין הגדול בהנהגת ה' את העולם, הוא נושא תפילה לה' שיצליח את דרכו. הוא מבקש להשתמש בסימן- אמצעי לזיהוי הבת המיועדת. בהגיעו למעיין, יבקש מאחת הבנות לשתות. מי שתגלה מידת חסד גדולה מהרגיל ותציע לו לשתות וגם לגמליו, גם בלי שביקש, היא הראויה להינשא ליצחק, כי גם יצחק בא מבית שבו מידת החסד מצויה בשפע.
ההצלחה במשימה
אכן, תפילתו התקבלה, והוא פוגש בנערה שמילאה את מבוקשו בהשקיית הגמלים, בלי שביקש. הוא מגיע בסופו של דבר למשפחת אברהם בחרן וגם שם מלווה אותו השגחת ה' בהסכמת המשפחה לשידוך, והוא זוכה לבצע את השליחות: רבקה, בת המשפחה, שהשקתה אותו ואת גמליו, מסכימה לבא אתו ולהינשא ליצחק. הוא מודה לה' על קבלת תפילתו ויוצא לדרכו חזרה לארץ ישראל, לבית אברהם אדונו.
התנהגותו של העבד לאורך כל הדרך מגלה סוג נאמנות נדיר של שליח לשליחותו ולשולחו. לו היה נשמע ל"פרפורי הבטן" ומחליט שהשליחות גדולה מכוחותיו, אולי לא היה כועס עליו אברהם, היה מבין אותו ומחפש דרך אחרת. אך, כעבד נאמן לאדונו, "לא וויתר לעצמו" ונקט בעזרים שונים להצליח במשימת השליחות.
כמה מעניין הדבר, שגם משימות גדולות ניתן לבצע עם נחישות בנאמנות לשליחות.
היכן פוגשים ילדינו ערך זה?
לא פעם נדרשים ילדים לבצע שליחות. בדרך כלל, השליחות לא גדולה במיוחד, תואמת בהחלט את יכולותיהם, והם עומדים במשימה ומבצעים את השליחות. אולם, לעתים, המשימה קצת מורכבת, ואולי גם קשה, ואנחנו אף חוששים מלבקשה מהם, אך המצב באותה שעה הוא של חוסר ברירה ועלינו להטיל על מישהו את השליחות. והנה, להפתעתנו, הילדים מגלים נכונות גבוהה מהצפוי לביצוע השליחות ואף מבצעים אותה בשלימות. זה בהחלט מעודד, אך לא מבטיח שזה כך תמיד. סיפור השליחות של העבד מהווה דוגמה לנאמנות לשליחות הנובעת מתוך קשר עמוק לשולחו.
סיפורי ילדים: נאמנות לשליחות
הסיפור הראשון הוא על ילד צעיר שהיה בתפקיד "שמרטף (בייביסיטר)" על אחיו הצעירים וגילה אחריות יוצא דופן כשאחותו שכבה חולה במיטתה.
הסיפור השני הוא על מועמד לראשות ממשלה שבחר להתעסק בתקופת הבחירות, בעיקר בלימוד התפקיד הנעלה של ראשות ממשלה, מתוך גישה של אחריות לתפקיד כה אחראי, ואילו חבריו לתחרות נהגו כרבים וטובים, ובחרו להתעסק בתעמולה ובפרסומות.