השמחה חיונית היא לכל אדם. בדרך כלל מתעוררת באירוע, רכישת חפץ וכדומה, ונחשבת חיצונית. פרשת "כי תבא" מלמדת שישנה שמחה פנימית, שצריכה להיות קבועה בלב

השמחה היא רגש חיוני לכל אדם. היא "תבלין" עיקרי ב"מתכון" היומיומי של שגרת היום-יום שמזמנים לו החיים. לרוב השמחה מופיעה בהשפעת גורם חיצוני: מוסיקה, אוכל, רכישת מוצר, השתתפות באירוע וכדומה. יש בהחלט תפקיד חשוב לאלה בכך שהם מביאים את האדם לשמוח. אך המאפיין אותם הוא הזמניות, הארעיות. כלומר, בתום אותה חוויה (בהסתיים המוסיקה, בגמר האוכל או האירוע וכדומה), מתמוגגת לה השמחה ורק לעתים רחוקות נשאר ממנה שריד לטווח ארוך. פרשת "כי תבא" מלמדת שישנה שמחה אחרת, שמחה ערכית, שחייב כל אדם לאמצה להתנהגותו באופן קבוע. שמחה זו עקרונית ביותר בעבודת ה'.

מהו ההבדל בין שמחה מזדמנת לשמחה ערכית? מהי הדרך לרכוש את השמחה הערכית?

השמחה המזדמנת, אינה קבועה ברגש ולא במודעות של האדם. היא מופיעה בהגיע אותו גורם חיצוני, אותו גירוי המעורר את רגש השמחה. אך השמחה הערכית אמורה להיות קבועה ומוטמעת בהתנהגותו של האדם. על השמחה הערכית מתיחסת התורה בפרשת "התוכחה". בשנת הארבעים לשהותם של ישראל במדבר סיני, לפני כניסתם לארץ, כרת ה' ברית שוב עם ישראל. חלק מרכזי בנוסח הברית הוא הצגת שתי תוצאות אפשריות – שכר ועונש – בהתאם להתנהגותם. בחלק העונש שעלול להגיע, חלילה, אם לא ישמרו את המצוות, כתובים מספר פסוקים המתארים את שורש הבעיה של אותו מצב:

 "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה, וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ, עַד הִשָּׁמְדָךְ:  כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱ'לֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר צִוָּךְ.  וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת; וּבְזַרְעֲךָ, עַד עוֹלָם. תַּחַת (=מפני), אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱ'לֹהֶיךָ, בְּשִׂמְחָה, וּבְטוּב לֵבָב, מֵרֹב כֹּל". (דברים, כח:מה-מז)

ישנה, אם כן, תביעה משמעותית מעם ישראל – לעבוד את ה' בשמחה. כלומר, לא די בקיום המצוות, אלא צריך להוסיף בכל קיום מצווה, מימד איכותי – שמחה. והקושי בענין הוראה זו ברור: איך ניתן לחייב לשמוח שמחה ערכית כשאין גורם חיצוני המסייע לכך? התשובה ניתנה לנו כבר בהמשך אותו פסוק – מֵרֹב כֹּל. כלומר, הסיבה שגורמת לאדם להיכנס לצער או לעצבות היא תחושת החסר, של פרנסה, למשל. על האדם. על פי הוראה זו, חייב האדם להתמלא באמונה שפרנסת האדם ומילוי כל צרכיו נקבעים על ידי ה'. אך הדבר מותנה בשמירת הברית – קיום מצוות ה'. כלומר, ההבדל בין שני סוגי השמחה מאופיין במקורן: השמחה החיצונית מקורה ברגש, ואילו השמחה הערכית מקורה במודעות, בתפישה מיוחדת של החיים. על האדם להתחזק באמונה וכך יגיע לשמוח שמחה פנימית בכל מה שיש לו.

"איזהו עשיר? – השמח בחלקו" (אבות, ד:א)

הדעה הרווחת שיותר רכוש מביא יותר שמחה, אינה מדויקת. חז"ל לימדונו במשנה זו להאמין שצרכיו של האדם הנחוצים לו נקבעים על ידי ה', וממילא, כשהוא נאמן לו – הוא משלים חסרונו. בהשלמת אותו חיסרון תבוא תחושת שמחה, אם אכן הוא מאמין שה' הוא הזן ומפרנס את העולם כולו. פירוש המלים "מֵרֹב כֹּל" הוא שתחושת האמונה בפרנסה משמים צריכה להגיע עד כדי כך שרכושו הנוכחי של האדם ייחשב בעיניו כאילו הוא רב, כאילו יש בו כל צרכיו ממש. אכן זוהי רמת אמונה לא רגילה, אך אם נתבונן באנשים מסביבנו נצליח לזהות אנשים כאלה, שלמרות שזכו במשפחה גדולה, התובעת הכנסה גבוהה לקיומה השוטף, אינם מתלוננים, אינם במתח, שמחים הם במה שיש להם ומקפידים להודות לה' בכל הזדמנות על מה שהוא מטיב עמם.

מהו, אם כן, מקומה של שמחה חיצונית, מזדמנת?

בעצם, התורה מצווה אותנו בשבתות וימים טובים לשמח את עצמנו באכילה, שתייה וברכישת בגדים חדשים. יש בהחלט מקום וחשיבות לשמחה הבאה מגורם חיצוני, אך היא בגדר אמצעי ולא מטרה. היא מהווה אמצעי טוב לעורר את השמחה הערכית, זו שצריכה להיות קבועה ומוטמעת בתחושת האדם תמיד, כפתגמו של רבי נחמן מברסלב: "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד".

רווח נוסף למי שזוכה לקנות את הערך שמחה כעיקרון  

כאמור, תחושת השמחה הערכית צריכה להיות חלק מעולמו של כל יהודי. שמחה זו יש לה הרבה מעלות נלוות, בנוסף למעלה העיקרית – קיום המצוות.   מי ששמח, יחסיו עם בני האדם נינוחים, אינו ממהר לכעוס, אדרבה, לכל הוא מאיר פנים.   ביחס לעתיד, הוא משתדל, אך לא יוצא מגדרו בדאגה מופרזת.  הוא עוסק בנתינה לזולת וזה אף מוסיף לשמחתו. נסיים בפתגם מיוחד של הרב קוק זצ"ל:

"כשהנשמה מאירה, גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים". ("מגד ירחים")

היכן פוגשים ילדינו בערך זה

ילדים אוהבים לשמוח. גם הוריהם דואגים לשמחם בממתקים ובחפצים שונים שרוכשים להם. חשוב לחנכם בהדרגה גם להכיר את השמחה הערכית. למשל, הורים שישדרו לילדיהם שהם שמחים בתפקידם כהורים, אף שעבודתם לפרנסה, לא קלה, כי שמחתם אינה שמחה חיצונית בהשפעת צלילי מוסיקה, אלא שמחה פנימית בגלל חשיבות המשפחה בעיניהם. מבט כזה ישמש אצלם דוגמה ושיעור חי להכיר מהי שמחה אמתית, לא חולפת כזו שבסיומה של מסיבה וכדומה.

סיפור ילדים: השמחה כעיקרון

הסיפור הוא על היכרות של משפחה ישראלית עם משפחת עולים דרך בנם הצעיר. מתברר לוותיקים שהעולים שמחים בעצם עלייתם ארצה שמחה ערכית פנימית, ושמחה זו מחפה על קשיי היום-יום, כמו צפיפות בבית, אי עבודת ההורים במקצועותיהם החופשיים ועוד.

 

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com

 אם אהבת את התכנים שלנו, את הסגנון, ואת החזון, אנו נשמח לשמור איתך על קשר. אנא מלא את הפרטים שלך בטופס. אנו נשלח במייל רק דברים טובים ומועילים לחינוך ילדיך למידות טובות.