מכללי הנימוס הוא לומר "תודה" למי שמטיב אתך. פרשת "כי תבא" מלמדת על מעלה גדולה מזו: להכיר טובה באמירה ובעשיה המתארים באופן בולט את מקומה של הטובה למוטב.

טבעו של האדם להיזקק לאחרים, אם תמורת שכר ואם בחסד. כך או כך מדרכי הנימוס הוא לומר "תודה" על כל טובה שהוא מקבל: רכישת מוצר, קבלת שרות וגם על סבר פנים יפות שהוא זוכה לקבל. אמירת "תודה" פועלת המון. היא נותנת תחושת סיפוק לנותן הטובה, שאכן הטובה שנתן היתה רצויה והיא נותנת גם למקבל. הוא חש שהוא "שילם" על קבלת הטובה ולא קבל אותה כנזקק, המושיט יד לעזרה – "לחם חסד". פרשת "כי תבוא" מעלה בדרגה אחת את הבעת התודה. לא רק אמירת "תודה", אלא גם "הכרת הטוב"  .

מהי "הכרת הטוב"?

"הכרת הטוב" היא הבעה של תחושת תודה עמוקה של המוטב לטובה שקיבל. תחושה זו היא סוג של מחויבות מצפונית המלווה את המוטב לאורך זמן. הוא לא יוכל לשכוח לעולם את הטובה שקיבל ויחפש דרכים לבטא אותה מולו. ביהדות נחשבת מידה זו כמרכזית וחשובה ביותר. האדם הראשון חטא בכפיות טובה. כששאל אותו ה' האם אכל מעץ הדעת, השיב:

"וַיֹּאמֶר הָאָדָם  הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל" (בראשית, ג:יב)

 רש"י (=רבי שלמה יצחקי, פרשן התורה המרכזי) מביא בשם חכמינו זכרונם לברכה התיחסות קשה לתשובת האדם: "כאן כפר בטובה". כלומר, כנגד כוונת ה' בבריאת האשה שתהיה לו לעזר, ראה האדם בה גורם מחטיא.

הגישה החינוכית של התורה מאז ומתמיד היא להכיר טובה לכל מי שמטיב אתנו.

דוגמאות להכרת הטוב בתורה

משה רבנו נשלח על ידי ה' אל פרעה להוציא את העם ממצרים וכשסרב פרעה, הביא ה' על מצרים בדרך פלאית את עשר המכות. את רוב המכות ביצע משה בעצמו, אך את השלש הראשונות: דם, צפרדע, כינים, ביצע אהרן אחיו. מכות דם וצפרדע היו שייכות ליְאוֹר, ומשה היה מחוייב להכיר טובה ליאור ש"שמר עליו" בהיותו בתיבה, ולכן לא הוא ביצע את המכה. כך גם במכת כינים, שהיתה שייכת לעפר ומשה לא ביצע אותה כיוון שנעזר בעפר, כשאיש מצרי היכה איש עברי ומשה נאלץ להכות את המצרי ולטמון אותו בעפר. אלו דוגמאות להכרת טובה של משה לדומם. בהמשך תולדות עמנו משה הצטווה לצאת ולהילחם במדין. משה העביר את ביצוע הצווי לפנחס. מדוע? חז"ל מסבירים זאת בהכרת הטוב שהיה משה מחוייב למדין, כי לשם נמלט בברחו ממצרים.

הכרת הטוב בהבאת הביכורים

בפרשת "כי תבוא" ישנה מצוות הבאת ביכורים: חובה על בעל שדה להביא לבית המקדש פירות ראשונים שגדלו בשדה שלו. בכך הוא מבטא הכרת הטוב למי שזיכה אותו להגיע לרגע מרגש זה – ה' – שהוריד גשמים וגידל את פירותיו. למצווה זו מצטרף היגד, קבוצת משפטים שעל החקלאי לומר במעמד זה בירושלים, במקדש:

"וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ'לֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.  וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה.  וַנִּצְעַק, אֶל ה' אֱ'לֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ.  וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים.  וַיְבִאֵנוּ, אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.  וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'. וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי ה' אֱ'לֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱ'לֹהֶיךָ" (דברים, כו:ה-י)

היגד זה מביע הכרת טובה, אך תוכנו – לא מה שציפינו. הגיוני היה שתוכן ההיגד יהיה אישי, הבעת תודה והכרת טובה על מה שקיבל החקלאי מה' החל מהזריעה וכלה בקצירה ובקטיף הפירות, אך הוא מביע הכרת טובה על הטובות שקיבל העם מה' לאורך ההסטוריה, החל מעבודת יעקב אבינו אצל לבן בחרן, דרך שעבוד מצרים, יציאת מצרים והכניסה לארץ.

מהי המשמעות העמוקה של שינוי זה?

יפים הם דברי הרב יהודה עמיטל זצ"ל המסביר זאת בדרך מעניינת:

"אדם צריך לדבר עם הקב"ה כחלק מכלל עם ישראל, לבקש על העם כולו ולהכיר טובה על החסדים שעשה ה' עם כל העם".

כלומר, ודאי שיש לחקלאי הכרת הטוב במובן האישי, אבל במעמד כה מרומם, בהבאת הבכורים בבית המקדש, המקום המרכזי להשראת השכינה, שכל ישראל פונים אליו, במקום זה צריך הוא להזכיר את הטובות שגמל ה' עם כל העם, כדי להגדיל את שבחו של ה'.

הכרת הטוב של אזרח במדינתו

מכאן נתבונן מעט באופן ההתיחסות הראוי של אזרח במדינתו כלפי נושאי התפקידים השונים, מערכות השרות לציבור הרחב וכדומה. להלן דוגמאות:

  • עקב עבודות שיפוצים שביצעה מחלקת שפ"ע (=שיפור פני העיר) של העיריה בשכונה, הצטברה פסולת בנין גדולה הגורמת לאי נוחות לתושבי השכונה. בפנייתו של האזרח לרשות המקומית לטפל במפגע זה, חשוב שיפתח דבריו בשבח לעיריה על התנהלות תקינה וטובה באופן כללי ביחס לשכונתו. בכך הוא מכיר טובה למי שעמלים כל העת לטובת האזרחים. רק אחר כך יבקש את הדרוש תיקון.
  • ראוי להנהיג בכל יישוב או שכונה טכס הוקרה לעובדי הרשות על פעילותם התקינה השוטפת במשך השנה. נכון שהם מקבלים את שכרם המלא מהעיריה, אך הכרת הטוב היא ערך מוסף, תחושה בריאה וטובה של המוטב כלפי מטיבו.

הבה נפרגן, נרעיף שבחים לסובבים אותנו בהטבותיהם, החל מהקרובים אלינו ועד הרחוקים, שרים וחברי כנסת וכדומה.

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

הילדים מתחנכים לומר "תודה" על קבלת ממתק וכל טובה שהיא. זהו ערך טוב ויפה. חשוב גם שהילדים יכירו טובה למי שמטיבים להם, גם לאחר שעבר זמן מקבלת הטובה. למשל, מחנכת שלימדה אותם בשנה שעברה, תזכה להכרת טובה בסגנון של הקפדה לאמירת "שלום" בכל מפגש, ואולי גם בשליחת ברכה לקראת שנה חדשה, גם אם כבר עבר זמן רב מקבלת הטובה. דוגמה אחרת היא עובדת הנקיון בבית הספר. יפה יהיה להזמין אותה למסיבת יום הולדת או למסיבה בכיתה. דבר זה עשוי לרגש אותה מאד. היא תזכור זאת לאורך ימים. זוהי הכרת טובה לה, על התמדתה בניקוי הכיתה.

סיפור ילדים: הכרת הטוב

rsz_%d7%9b%d7%99_%d7%aa%d7%91%d7%90_%d7%91_%d7%a6%d7%91%d7%95%d7%a2הסיפור הוא על ילד שהיו לו קשיים בקשר עם המחנך שלו, עד שסרב ללכת לבית הספר. בזכות שכן טוב, איש חינוך ותיק, ששוחח אתו בנושא, חזר ללימודים ברצון רב. כהכרת טובה לשכן זה החליט הילד לעמוד לרשותו בכל אשר ירצה.

 

 

 

קרדיט איור: ענבל גיגי בוסידן igigib@gmail.com

 אם אהבת את התכנים שלנו, את הסגנון, ואת החזון, אנו נשמח לשמור איתך על קשר. אנא מלא את הפרטים שלך בטופס. אנו נשלח במייל רק דברים טובים ומועילים לחינוך ילדיך למידות טובות.