האדם נברא עם תכונות מולדות, כמו זכרון, שכחה ועוד. לו היינו נשאלים: איזו תכונה חשובה יותר, רובנו היה משיב: זכרון. אך ה' בחכמתו ברא אותנו עם שתי תכונות מנוגדות ועם יכולת לאזן ביניהן. מחד, לא היינו רוצים לזכור, למשל, חוויות לא טובות, ומאידך, היינו שמחים לזכור את כל מה שלמדנו. אך הניווט בין זיכרון לשכחה תלוי גם באדם. פרשת "עקב" מלמדת אותנו שיש דברים שאסור לשכוח, כמו יציאת מצרים. איננו רוצים להיזכר בתקופת השעבוד, הדבר גורם לנו צער, אך עלינו לזכור את האופן בו חולצנו משם: את עשרת המכות, את הכבדת הלב של פרעה, את ידו החזקה של ה' כנגד נסיונות ההתנגדות של פרעה.

מדוע חשוב לזכור את יציאת מצרים?

עם ישראל עושה את דרכו לארץ ישראל. בארץ ישראל יושבים עמים חזקים העשויים להתנגד מאד לכיבוש הארץ. טבעי מאד שתחושת פחד גדולה תאיים על נכונותם של הלוחמים להילחם. כאן נחוץ הזיכרון. כאן חשוב שהעם יזכור שהיתה כבר סכנה דומה בעבר, המצרים, שנחשבו למעצמת על בימים ההם, איימו מאד להטביע את ישראל בים, והנה נהפך הדבר: המצרים הם אלה שטבעו, יד ה' היתה חזקה עליהם. לכן, אין מניעה מצד ה' לגלות כוחו גם כנגד עמי כנען.

מה גילה נפוליאון בתמונה אחת שראה?

סיפור ידוע על נפוליאון מאחד ממסעותיו: "עם ששומר אמונים לעירו האהובה 1,800 שנה – עוד יזכה לשוב אליה." דברים שאמר למתפללים בבית כנסת שבו ביקר בליל ט' באב. כשנכנס אליו, מצא אותם אומרים קינות על הרצפה. הוא שאלם לפשר מנהג זה, והם ענו שזה משום אבילות על חורבן ירושלים. הוא שאל לפני כמה זמן זה קרה, והם ענו לפני כ-1,800 שנה. נפוליאון מאוד התרשם ואמר להם משפט זה (ויקיפדיה).

אכן, אולי רבים אחרים, סקרנים ואף חוקרי הסטוריה ראו תמונה זו, אך לא כל אחד הגיע לתובנה זו. חלקם אולי אף לעג למראה עלוב זה. כנגד מי שלעתים לועגים על מנהגים ישנים בעם ישראל, באה אמירה חכמה של נפוליאון ומבהירה עקרון סמוי: מי שיש לו עבר – יהיה לו גם עתיד.

מה עדיף: לזכור או לשכוח?

כמובן, זוהי שאלה כללית מדי. תלוי במה מדובר. חוויה חיובית, משמחת, נעים לזכור ולהיפך – להיפך. אך השאלה אכן במקומה כשמדובר באירוע מורכב. למשל, משפחה שעברה, לא עלינו, תואנת דרכים. כתוצאה מהתאונה נותרו שניים מהנוסעים נכים לצמיתות. במבט ראשון, זהו זיכרון לא נעים בכלל, והמשפחה תרצה לשכוח אותו, אך אם נדע את פרטי האירוע, ישתנה היחס שלנו. בתאונה זו קרו כמה נסים למשפחה: הרכב נהרס כליל, רכב שעבר לידם עצר וחילץ את כל הנוסעים ממה שנותר מהרכב. הפצועים הגיעו מהר, יחסית, לבית החולים, כך שחייו של אחד מהם ניצלו ועוד. אכן, כשפוגשים אם ההורים הם מספרים שכל שנה הם מקיימים סעודת הודיה על ההצלה. הם לא שוכחים את התוצאה הקשה, אך בעיניהם ההצלה היתה עדיין גדולה בהרבה מהנזק.

האם זיכרון יציאת מצרים כולו חיובי?

מתברר שכשהתורה מצווה לזכור את יציאת מצרים, כלולים בזיכרון זה גם פרטים לא טובים. היו מהעם שנזכרו באבטיחים והדגים שאכלו שם, ואף התגעגעו להם והעדיפו אותם על המן שקבלו במדבר. מכאן נלמד שהזיכרון או השכחה הם טובים או פחות טובים, הכל תלוי ביחס להקשר. יש פרטים שחובה לזכור מאירוע מסוים וישנם אחרים שטוב לשכחם.

מה טוב בזכרון ירושלים החרבה?

במישור האישי לא נעים להיזכר באירועם לא טובים, כאלה שגרמו צער ונזק. זיכרון ירושלים למרות היותו קשה, דווקא משום כך, חובה לזכרו, כיון שהוא מאפשר את הציפיה המתמדת לישועה ומחייב שיפור מתמיד של ההכנה לקראת הגאולה. מי שזוכר יותר, מתגעגע יותר ומתכונן יותר.

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

הזיכרון הוא אחד המרכיבים המעצבים את אישיות הילד. זכרונות נעימים יביאו אותו לחיקוי של הפרטים בהם וכך יתרגל להתנהג כראוי. בתקופת ילדותו חווה הילד אירועם שונים, מהם חיוביים ומהם שליליים. ככל שניזום אירועים חיוביים שישאירו לו זכרונות טובים, כך נבטיח לילדנו אישיות בריאה ומעוצבת.

סיפור ילדים: חשיבות זיכרון העבר

הסיפור הוא על ילד שהיה לו זיכרון לא טוב משנת הלימודים, ולאחר בירור הוא מיקד את היחס שלו רק לקושי שהיה לו במבחנים ולא במקצוע הנלמד או במורה, כך שבעצם יחסו למה שהיה לו בשנה החולפת הוא טוב, רק שהוא בחר להתמקד בתוצאה חוויתית מתוך הכלל.

קרדיט איור: ענבל גיגי בוסידן igigib@gmail.com