הדפסההעולם נברא בהדרגה. תחילה הדומם, אחריו הצומח, אחריו החי, ואילו האדם נברא ביום הששי, לאחר כל אלה. ישנו הבדל מהותי בין סוגי הנבראים. האדם נחשב לבריאה המשוכללת ביותר. המאפיין הייחודי שלו הוא כוח הדיבור. תרגום אונקלוס (תרגום עתיק בשפה הארמית) על התורה מתרגם את המלים:
"ויהי האדם לנפש חיה " – …לרוח ממללא" (בראשית ב:ז)
כלומר, מי שיכול לדבר. הדיבור הוא בטוי לחשיבה של האדם. את היכולת לחשוב קיבל בבריאה והמלים המציינות זאת הן :
"בצלם א'להים ברא אותו" (בראשית א:כז)
כלומר, ה' שם באדם חלק רוחני הדומה למהותו, כביכול, של ה'. אם כן, יש באדם מורכבות של גוף בשר ודם חי בדומה לבעלי החיים, וגם חלק רוחני המאפשר לו לחשוב ולהביא את בטוי המחשבה בדיבור.
פרשת "נח" מלמדת אותנו שיש חשיבות לשמירה על דיבור מכובד, לדבר בלשון נקיה. ערך זה בא לידי בטוי בניסוח של צווי ה' לנח על הכנסת בעלי החיים לתיבה לקראת המבול. התורה מספרת שנח קיים את מצוות ה' והכניס לתיבה את בעלי החיים שנצטווה. וכך הם המלים בנושא זה:
"וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה'…מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה, וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה." (בראשית, ז:ה-ח)
המלים "אשר איננה טהורה" מונות 13 אותיות. ניתן היה לקצר הגדרה של בעלי חיים אלה במילה אחת – הטמאה – שמניינה 5 אותיות בלבד. כלומר, יש כאן ייתור לשון של שמונה אותיות. חכמינו זכרונם לברכה מסבירים שאין התבטאות זו מקרית, אלא מכוונת מצד התורה – לחנך אותנו לדבר בלשון נקיה. אגב, גם הניסוח של הפסוק המביא את צווי ה' לנח, הוא על דרך השלילה: "מן הבהמה אשר לא טהורה היא" (בראשית, ז:ב).
מדוע חשוב לדבר בלשון נקיה?
אמנם האדם חופשי להתנהג ככל העולה על רוחו, לדבר בסגנון שיבחר, וכך בכל תחום מחייו. אך כל אדם מעוניין וגם צריך לשמור על כבוד עצמי שלו. כשם שהוא ייראה מוזר ולא מכובד להופיע בין אנשים בלבוש לא הולם, כך הדבר לא יתקבל ולא יהיה מכובד אם סגנון דבורו לא יהיה נקי ממלים לא יפות ומסגנון בוטה. סגנון דיבור לא ראוי מעיד לא פעם על האישיות של המדבר. גם אם איננו מכירים את האיש, נוכל להעריכו על פי סגנון דבורו. דבור בסגנון יפה, נקי ממלים בוטות, מכבד כלפי השומע, נותן סכוי טוב יותר לקבלת הדברים וכך מתבטא החכם מכל האדם, שלמה המלך, בספרו "קהלת":
"דִּבְרֵי חֲכָמִים, בְּנַחַת נִשְׁמָעִים" (קוהלת, ט:יז).
כלומר, חכמים מדברים בנחת ולא מתוך התלהמות. וכן בספרו "משלי" נותן הוא עצה למי שמעוניין שדבריו יישמעו:
"לָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם." (משלי, כה:טו).
כלומר, מי שדבורו רך, מסוגל הוא לשבור אפילו עצם… (על דרך ההגזמה, כמובן).
נזק נלווה להתבטאות בלשון לא נקיה הוא האווירה שהדבר גורם. אם עד לאותה התבטאות ניתן היה לציין שהדיון, הוויכוח, היה מכובד ורגוע, הרי שמי שפתח בהתבטאות לא טובה, גורם להעכרת האווירה וליצירת מתח מיותר.
איך ראוי למנהיג צבור להתבטא?
השאלה קשה כי היא מעוררת אצלנו זכרונות לא נעימים, אבל התשובה ברורה וחד משמעית! אם הדברים הנ"ל מתיחסים לכל אדם באשר הוא, על אחת כמה וכמה מהווים הם תמרור לאיש צבור: "עליך לכבד את מעמדך, את הצבור אותו אתה מייצג!". לא פעם שומעים אנו על אישיות צבורית שהתבטאה בסגנון בוטה במהלך וויכוח ואז מתברר שהיתה אף התנצחות הדדית בין שני אנשים מכובדים. הדבר גורם לנו צער ותמיהה: כיצד אנשים כאלה מגיעים לרמת שיח כה נמוכה?! עלינו לחנך את ילדינו כבר מגיל צעיר להתבטא בלשון נקיה, גם בנושאים לא משמעותיים כל כך, כגון ביחס לאוכל לא טעים (למשל, לא לומר "מגעיל", אלא "מצטער, לא טעים לי").
הבה נשתדל כולנו לדבר בלשון נקיה.
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
הילדים מוגדרים לעתים כ"שקופים", תוכם כברם, מה שהם חושבים הם אומרים. בדרך כלל זה טוב, אך לעתים צריך לחנכם לשנות את סגנון ההתבטאות שלהם, לדבר בלשון נקיה. לדוגמה: כשילד מסרב לבצע איזו שליחות, לפני שנתייחס לעצם סרובו אם הוא מוצדק או לא, נבדוק אם התבטאותו היתה נכונה. האם אמר "קשה לי, אני לא יכול כעת" וכדומה, או "אני לא רוצה".
סיפור ילדים: לשון נקיה
הסיפור הוא על ילדה שפרשה בהפתעה ממשחק בחצר. כתגובה, רצה אליה חברה ובכעסה עליה פלטה כלפיה מילה לא יפה. המורה טיפלה בהיבט החינוכי השלילי שיש בשימוש במילה לא יפה.
קרדיט איור: ענבל גיגי בוסידן igigib@gmail.com