האדם כוסף מאד לשלום. שלום בין אדם לחברו ושלום בין מדינות, בין עמים. פרשת "בחוקותי" מלמדת אותנו שיש יחסי גומלין בין השלום הפרטי לשלום הציבורי.

זכה דורנו לחיות בעידן שבו בטל מוסד העבדות כמעט לחלוטין. ביהדות לא היה אף פעם מעמד עבדות הזהה למה שהיה בעמי העולם. בכל זאת, מלמדת אותנו פרשת "בהר" שחובה לשחרר עבדים יהודים בשנת היובל.

כל חברה המכבדת את עצמה מעניקה כבוד לנושאי תפקידים ציבוריים בתוכה. פרשת "אמור" מלמדת אותנו על יחס מיוחד ומכבד שיש להעניק לכוהנים בישראל, כשמירה על מעמדם הנעלה.

החיים המודרניים פיתחו אצלנו דאגה מתמדת לרווחת הפרט, למעמדו, לאהבה עצמית. התורה מלמדת אותנו בפרשת "קדושים" לחשוב "מחוץ לקופסה", לאהבת ישראל, לאהוב כל יהודי כערך מרכזי בחיים.

החיים המודרניים פותחים בפני אנשים ונשים אפשרויות התקשרות רבות ושונות. פרשת "אחרי מות" מלמדת על קדושת המשפחה, בה צריכה להיות בחירה מיוחדת של בן/בת זוג

בתהליך חינוכו של כל אדם, יש צורך בענישה. פרשת "מצורע" מלמדת אותנו על חשיבות ההדרגה בענישה. העונש אינו מטרה אלא אמצעי, ולכן בענישה בהדרגה, יש סיכוי להפנמת חומרת העברה אצל הנענש.

בעולם תרבותי מהווה הדיבור כלי ביטוי חשוב ביותר. יכול האדם להטיב מאד בכלי זה או להרע מאד, תלוי הדבר רק בו. פרשת "תזריע" מלמדת על חומרת דיבור לשון הרע.

הסבלנות היא מהמידות היקרות ואף הנדירות. הכעס לעתים פורץ כביטוי לעמדתו הצודקת של הכועס. פרשת "שמיני" מלמדת אותנו שהכעס הינו שלילי גם כשהטענה שמאחוריו נכונה.

בימינו אנו עדים לחשדות רבות של בני אדם באחרים. בפרשת "צו" מלמד משה רבנו שצריך "להקדים רפואה למכה", ולהכריז מראש על נקיון מחשדות ובכך להסיר ספקות לגבי הנחשד.

תחושת קלילות מאפיינת בין השאראת תקופתנו, עד כדי אובדן תחושת הפרטיות, לעתים. פרשת "ויקרא" מלמדת אותנו שגם משה רבנו לא הורשה להכנס למשכן ללא קבלת רשות.

אחת מתכונות היסוד של מנהיג היא היותו נאמן לתפקידו ולשולחיו. פרשת "פקודי" מלמדת אותנו על נאמנות ברמה גבוהה שהיתה למשה רבנו.

כל אחד מבני האדם התברך בכשרונות מיוחדים. פרשת "ויקהל" מלמדת אותנו שעבודה משותפת של יחידים בתוך ציבור, יש לה תוצאות טובות יותר מאוסף התוצאות של אותם היחידים.

דמותו של מנהיג טוב נמדדת, בין השאר, במידת מסירותו לעמו. פרשת "כי תשא" מלמדת על משה רבנו שמסר נפשו למען המשך קיומו של עם ישראל.

בגדים הם מצרך בסיסי של כל אדם. בפרשת "תצווה" מלמדת התורה שלכוהנים היו הבגדים "לכבוד ולתפארת", הכוהנים התכבדו בהם בעבודת המשכן ובהם פיארו את העבודה.

קיומה הטוב של כל חברה הוא גם בפעילות התנדבותית למען הכלל. פרשת "תרומה" מלמדת על תרומה למשכן, תרומה שמביאה לחיבור רוחני המשדרג את הנדיבות היום-יומית.

תרבות הדיבור נחשבת לערך גדול. לעתים, במשבר תקשורתי, מומרת התקשורת המילולית בקללות. פרשת "משפטים" מלמדת על שיא בדרדור כזה- עונש מות למי שמקלל הורה.

מעמדם של ההורים נתפס לעתים כנותני שירות בלבד. בפרשת "יתרו" מופיעים "עשרת הדברות" שהדיבר החמישי הוא כיבוד הורים, ללמדנו שכיבוד הורים יסודי הוא ביהדות

לכולנו יש הרגל טוב לומר תודה על טובה גדולה שזוכים לה. פרשת "בשלח" מלמדת אותנו להביע תודה גדולה על טובה גדולה אך לזכור להודות גם על טובות קטנות.

הנטייה הטבעית של הרבה מאתנו היא לבצע משימות בנינוחות. פרשת "בא" מלמדת על התנהלות שונה, על מידת הזריזות. זוהי מידה שמתפתחת ככל שמודעים לחשיבות המשימה.

בחיי היום יום פוגשים אנו גילויי הכרת הטוב כלפי מי שעזר לנו בעבר. זוהי מידה טובה, אך פרשת "וארא" מלמדת אותנו על הכרת הטוב ברמה גבוהה מזו, גם כלפי הדומם!