חברה תקינה מושתתת על כללי התנהגות נאותים, הגורמים לאוירה טובה בין חבריה. פרשת "שמות" מלמדת אותנו על הערך "אהבת ישראל" שהוא בסיס לכללי התנהגות נאותים.

בימינו מושפעים אנשים מתרבות הצריכה והנהנתנות, כך שעשית חסד מלווה, לעתים, בציפיה לתמורה. פרשת "ויחי" מלמדת על עשיית חסד מסוג אחד, ללא ציפיה, חסד של אמת.

בחיי היומיום נדרשים אנו לעתים לאיפוק- שלא להגיב למי שפגע בנו, למשל. פרשת "ויגש" מספרת לנו על גבורה רגשית גדולה במיוחד שגילה יוסף כלפי אחיו שגמלו לו רעה.

חיינו, כיום, מאופיינים בחוסר חשיבה גם לטווח קצר. פרשת "מקץ" מספרת לנו על יוסף שחשב אף לטווח ארוך. הוא ראה את הנולד, ובחוכמתו זו הציל את מצרים מרעב

הורים עלולים לטעות לעיתים, בהתנהגות לא שוויונית כלפי ילדיהם השונים. פרשת "וישב" מספרת על התנהגות מפלה של יעקב אבינו כלפי אחד מבניו, שהובילה לנזק חמור.

קצב החיים בדורנו מייצר מזג של התנהלות לא רגועה. על רקע זה עלולים להתפתח מתחים, איי הבנות ואף ריבים. פרשת "וישלח" מלמדת אותנו שגם במצב מתוח רצוי לבקש שלום.

ביחסי עובד ומעביד תיתכן היווצרות של חוסר אמון. עד כמה צריך להיות העובד נאמן לעבודתו? פרשת "ויצא" מספרת על נאמנות יוצאת דופן לעבודה שהיתה ליעקב אבינו.

בחיי החברה, ככל שקיים חיכוך בין אנשים, כן יגדל החשש לקנאה ושנאה ביניהם. פרשת "תולדות" מספרת על נזק חמור שנגרם מקנאה שאחריה התפתחה גם שנאה.

כשמדובר בביצוע שליחות, מתכוונים לרוב לשליחות טכנית שאינה קשה במיוחד. בפרשת "חיי שרה" מסופר על העבד שביצע שליחות מורכבת ואחראית מאד, מתוך נאמנות לאברהם.

בעידן שבו התרבות המערבית מעודדת קידום אישי, המגיע עד כדי חוסר אכפתיות מאחרים, מפתיע אותנו אברהם אבינו בגישה הניגודית כל כך: אהבת הבריות אף לרשעים.

החיים הציבוריים מזמינים לא פעם מתח בין בודדים או קבוצות סביב מטרה או צורך מסוים. פרשת "לך לך" מלמדת שכדאי לוותר לעיתים על משהו חשוב לטובת ערך חשוב יותר.

חיים טובים הם תוצאה של התנהגות אחראית מצד הציבור כולו. פרשת "נח" מתארת את האסון הקשה ביותר שגרמה חברה שלמה שבחרה בשחיתות- מחיקת דור אנושות שלם.

פרשת "בראשית" מספרת לנו על מתנה מיוחדת – "בחירה חופשית". לא הכל כפוי עליך, ויכול אתה בהחלט לבחור הרבה מהמתרחש סביבך, גם אם זה נדמה כלא נתון לשליטתך.

המלוכה היתה צורת שלטון נפוצה ברוב העמים במשך אלפי שנים. בפרשת "וזאת הברכה" מזכיר משה רבנו לעם ישראל שהתנאי להצלחת המלוכה בישראל הוא האחדות.

חיינו הציבוריים והפרטיים מלאים בארועים שונים, חלקם משמחים וחלקם מצערים. בפרשת "האזינו" מלמד משה את העם שכדי לבנות חיים טובים יותר חייבים ללמוד מניסיון העבר!

בחיינו הציבוריים עדים אנו להחלפת אישים בתפקידים שונים. לא תמיד משלים המנהיג היוצא עם התוצאה. פרשת וילך מלמדת על גישה אחרת של מנהיג יוצא כלפי מנהיג נכנס.

לעיתים רבות אנו מוצאים את עצמנו בתוך "מלחמת קיום" שבה אנו מרוכזים מאוד בצרכי עצמנו ולא נותנים דעתנו מספיק לצורכי הכלל. בפרשת "נצבים" נלמד על "ערבות הדדית" והשלכותיה.

בעולם שאנו חיים בו יש את כל התנאים לחיים טובים. אחד התנאים הוא קיום יחסי אמון בינינו. פרשת "כי תבא" מלמדת שחובה לתת דין וחשבון על מעשינו וזה בסיס לאמון הדדי.

"הכרת הטוב" היא מידה אשר קיימת בכל אחד מאיתנו. יחד עם זאת, עלינו לפתח אותה בקרבנו ובקרב ילדינו. בפרשת "כי תצא" אנו נפגשים עם מידה זו בהקשר די מפתיע אשר מלמד אותנו על החשיבות הרבה שלה.

העולם שלנו יפה וטוב. האדם קיבל רשות להשתמש בכל מה שנברא לכל מה שהוא צריך ולהנאתו, רק הוזהר שלא יקלקל.