רבים מבני האדם נמנעים מלאכול ולשתות מה שאינו בריא לגופם. פרשת "אחרי מות" מלמדת אותנו שאסור לאכול דם כי יש בכך נזק גם לנפשו של האדם, לצד הרוחני שבו.

לשון הרע פוגם בהופעה החיובית של הדיבור, המבדיל את האדם מהבהמה. פרשת "מצורע" מלמדת שהתיקון לכך עובר דרך שימוש בפריטים סמליים המזכירים את החטא ואת שרשו.

ענישה מועילה או שכר הולם הם אלה הניתנים על פי הכלל "מידה כנגד מידה". פרשת "תזריע" מלמדת שהרחקת המצורע מחוץ למחנה באה כעונש על שגרם להרחקת חברו מחבריו.

חברה מתוקנת מציבה מערכת ענישה לעוברי החוק. טבעי שהנענש לא חש בנוח מכך, ולעתים ישמיע התרסה כלפי המעניש. פרשת "שמיני" מלמדת על הצדקת הדין באסון קשה מאד.

האם גנבה נחשבת רק אם היא מתבצעת מול אדם פרטי? האם התנהלות כוזבת מול רשויות המס נחשבת לגנבה? פרשת "צו" מלמדת על רגישות גבוהה שגילה משה רבנו בנושא גזל.

כל צבור מעוניין בהנהגה טובה. במי תלויה ההצלחה? האם רק בכישוריו של המנהיג? פרשת "ויקרא" מלמדת שהצלחת המנהיג תלויה גם ברמתו המוסרית של העם וכך גם טעותו.

המושג "ערבות" מוכר מהתחום הכלכלי. אנשים ערבים להלוואות וכדומה. פרשת "פקודי" מלמדת על סוג נוסף של ערבות – ערבות רוחנית, שותפות מלאה בעשייה של המשכן.

החכמה שטבע ה' באדם מיום שנברא, מאופיינת באפיון משמעותי אצל הנשים. פרשת "ויקהל" מלמדת שהיו במדבר נשים שהיתה להן חכמת-לב, שהתבטאה בתרומה ייחודית למשכן.

התפילה היא צורך טבעי להרבה בני אדם. בעיקר, היא קורת בהקשר של בקשת צרכים, אך לאו דוקא. פרשת "כי תשא" מלמדת שבכוחה של תפילה גם להציל עם שלם ממות, חלילה.

הנהגת צבור אינה תפקיד קל. אך מי שנבחר לכך, עליו לזכור את שולחיו ולא רק לקדם את שאיפותיו. פרשת "תצוה" מלמדת על האחריות שנשא הכהן הגדול על לבו כמנהיג.

נעים מאד לקבל תוצאות מלאות למשימות שניתנו. בכל זאת, לא כל אחד זוכה לכך. פרשת "תרומה" מלמדת שסוד הדבר נמצא בנאמנות שבין מקבל ההוראות לנותנן.

חברה מתוקנת מקיימת מערכות שפיטה וענישה על גנבת רכוש. פרשת "משפטים" מלמדת שיש גנבה חמורה, גנבת נפש, שעליה הענישה עלולה להיות מיתה,אם מתמלאים כל התנאים.

נעים לחיות בעולם שבו אין מתחים בין בני האדם. כשבכל זאת מופר הסדר הטוב, נקראים השופטים להחזירו. פרשת "יתרו" מלמדת מה הן תכונות היסוד הנדרשות מהשופטים.

כבוד עצמי הוא ערך בסיסי שכל אדם דורש את קיומו, ובצדק. מי שנושא בתפקיד מסוים, האם יצפה לכבוד נוסף? פרשת "בשלח" מלמדת על ענווה גדולה שזכו בה משה ואהרן.

הדעה הרווחת בציבור היא שיש יותר הבטחות מקיומן. אכן, קל יותר להבטיח מלקיים. פרשת "בא" מלמדת שה' קיים הבטחתו לאברהם אבינו גם לאחר שעברו ארבע מאות שנה.

שמירה על כבוד עצמי היא טבעית ונכונה.אך לעתים נדרשת מהאדם הודאה בטעות. האם קל לו להודות? פרשת "וארא" מלמדת על הכבדת לב עצמית הנובעת מקושי להודות בטעות.

נעים מאד לחיות בעולם יפה, ללא אלימות. אך מה עושים כשישנם כאלה שמפירים את השלווה הזאת? פרשת "שמות" מלמדת על רדיפת צדק של משה רבנו שהביאה להפסקת מצוקה.

טבעי מאד הוא לעשות חסד. הוא אחד מעמודי העולם ולכן הוא גם הדדי. לנותן יש גם תחושת סיפוק. פרשת "ויחי" מלמדת על סוג מיוחד של עשיית חסד – "חסד של אמת".

יש אנשים שסף האכזבה שלהם הוא נמוך. קשה להם לראות את האופק כשקורת להם תקלה או אירוע קשה, חלילה. פרשת "ויגש" מלמדת שצריך וגם כדאי להאמין שהכל לטובה.