האדם נחון בכישורים טובים. כישורים שבזכותם מגיע הוא להצלחה. לא אחת "מתגנבת" בלבו תחושת גאווה על כך. פרשת "מקץ" מלמדת שצריך לחוש ענוה וליחס אותה לבורא.

אחריות היא ערך חברתי מדרג גבוה. בדרך כלל מדובר באחריות צפויה, המתבקשת מתוקף תפקיד. פרשת "וישב" מלמדת על נטילת אחריות, מעבר למצופה, כזו הכרוכה בסיכון.

חנופה היא סוג של השפעה. היא נחשבת כדרך מגונה ומזיקה. היא גם עלולה לפתח אי יושר. בפרשת "וישלח" למדים אנו שאם צפויה סכנת חיים, מותר להחניף אף לרשעים.

הקנאה הרווחת בחברה, היא קנאה שלילית, לצערנו הרב. היא גורמת להרס עצמי וסביבתי. פרשת "ויצא" מלמדת שישנה קנאה אחרת, חיובית, בונה, שעשויה לגרום אף לצמיחה.

החינוך הוא התפקיד הראשי של ההורים. בימינו ישנה נטייה להטיל את אחריות חינוך הילדים על בית הספר. פרשת "תולדות" מלמדת שאבותינו השקיעו מאד בחינוך ילדיהם.

"עולם חסד ייבנה". טבעי שכל אחד נזקק באיזשהו שלב בחייו לחברו. לעתים חושב הנותן על גמול. פרשת "חיי שרה" מלמדת על חסד של אמת כשהנותן לא חושב כלל על גמול.

קימת נטייה אצל רבים לפרשן אירועים בהטיה לכוון חובה. פרשת "וירא" מלמדת על אברהם אבינו שניסה ללמד זכות כלפי אנשי סדום למרות היותם "רעים וחטאים לה' מאד".

עצות רבות יש כנגד "עין הרע". אך פרשת "לך לך" מלמדת על "עין טובה" שהיתה לאברהם אבינו. הוא ראה בברכה הצלחתו של האחר, ולעצמו לא רצה לקבל אפילו שרוך נעל.

היין נחשב למשקה חשוב ומכובד. אך, שימוש לא נכון בו עלול להביא לשכרות. פרשת "נח" מתארת את הנזק החמור שנגרם לנח ולמשפחתו כתוצאה משתיית יין מופרזת של נח.

"צניעות" היא מידה מוערכת כשמדובר בהתנהגות חברתית. בדרך כלל מוענקת למי שמרבים לעשות למען הכלל בלי פרסום. האם היא גם מוערכת דייה כשמדובר בצניעות בלבוש?

העולם יפה ללא עוולות. כשיש חריגה, צריך להעמיד לדין את האשמים. פרשת "וזאת הברכה" מלמדת שלמרות עשיית הדין על ידי השופטים, "צדק מוחלט" נעשה רק על ידי ה'.

כפיות טובה היא מידה גרועה. היא הופיעה לראשונה בחטא האדם הראשון. פרשת "האזינו" מזהירה מפני כפיות טובה של כל העם מול הטובות שזוכה הוא לקבל מה' תמיד.

מסגרת חברתית בריאה מצריכה התיחסות גם לצרכים הרוחניים של הקהילה. פרשת "וילך" מלמדת שבעם ישראל היה שבט שלם מופקד על הזנה מתמדת של תכנים רוחניים לכל העם.

ההתמדה היא אחד הערכים החשובים שראויים לאימוץ. פרשת "נצבים" מלמדת שבנוסף להתמדה, חשובה התבוננות מדי פעם באותה פעילות מתמדת, כדי לא לרדת ברמת האיכות.

השמחה חיונית היא לכל אדם. בדרך כלל מתעוררת באירוע, רכישת חפץ וכדומה, ונחשבת חיצונית. פרשת "כי תבא" מלמדת שישנה שמחה פנימית, שצריכה להיות קבועה בלב.