אהבת מנהיג

אחד העיסוקים הקשים ביותר של אדם הוא העיסוק בתחום הצבורי. להצליח בתפקיד צבורי זאת משימה קשה ומי שמשיג אותה ראוי לכל שבח. מדוע? כי לימדו אותנו חז"ל על אופיים של בני אדם וסכמו זאת במשפט קצר: "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות (ברכות נח ע"ב(. ההבדל בין אופיו של אדם אחד לזה של חברו הוא לפעמים כרחוק מזרח ממערב. ככל שגדול הצבור המונהג, כך יתרבה הקושי לגשר ביניהם, להעביר הוראות אחידות וכו'. פרשת "וזאת הברכה" מלמדת אותנו על מנהיג אחד ומיוחד, שעמד במשימה הזאת ברמה הגבוהה ביותר שיכול בן אנוש להגיע אליה, הלא הוא משה רבנו עליו השלום. על מעלה נוספת של משה רבנו מספרת התורה בפרשה – אהבתו לעם. לפני פרידתו מהם והסתלקותו לגנזי מרומים הוא מברך כל שבט בברכה מיוחדת נצחית בהשראה א'להית, ברכות שהאהבה לעמו עולה מכל ברכה.

למאמר המלא וסיפור ילדים על המידה "אהבת מנהיג".

אחדות – תנאי למלוכה

כל מנהיג שואף להצליח בתפקידו. ככל שהצבור המונהג גדול יותר, כן ירבה הקושי. הקושי לא מצטמצם בתחום הארגוני, הכספי, אלא, בעיקר, בתחום האנושי: להצליח לחוש כל אדם, או, לפחות, כל קבוצה בתוך הצבור, לתת הוראות לצבור בלי שיקומו מערערים וחולקים, לזהות קשיים בתפקוד של אנשים ואת הסיבות לכך. פרשת  "וזאת הברכה" מלמדת על אחד היסודות הגדולים להצלחת מנהיג בתפקידו – אחדות העם. ככל שתרבה האחדות, כן יפחתו החיכוכים בין הקבוצות, תרבה ההכלה של כל קבוצה את חברתה השונה ממנה. על בסיס כזה יכול מנהיג להצליח להביא בשורות טובות למונהגיו, כפיתוח ושכלול מדינתו, עירו או כל גודל אחר של היקף הנהגה עליה הוא אחראי.

למאמר המלא וסיפור ילדים על המידה "אחדות – תנאי למלוכה".

צדק מוחלט

מדינה מתוקנת, בריאה מבחינה צבורית, היא מדינה בה הצדק שולט, החוקים מיושמים ומי שמפר אותם בא על עונשו הראוי לו. הרבה מדובר בתורה על המחויבות של דיין/שופט לעשיית דין צדק. כהבטחה להשגת יעד זה, מצווה הדיין שלא לקבל שוחד מאף אחד, לא להטות את הדין לטובת אף אחד, גם לא לאלמנה או ליתום, לא עלינו. אחר כל החוקים המגבילים האלה, והמאמץ האישי של השופטים, לא תמיד ניכר הצדק במשפטו של שופט בשר ודם.  פרשת "וזאת הברכה" מלמדת אותנו על צדק מוחלט של "שופט כל הארץ", כלפי משה רבנו איש צדיק וישר. העונש הקשה של משה לא להיכנס לארץ ניתן בצדק מוחלט, ללא משוא פנים, ובנימוק שנאמר כבר סמוך לחטא וחזר מאז מספר פעמים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם" (במדבר, כ:יב). תיאור דמותו ההירואית של משה רבנו כמנהיג אידיאלי, יחידאי-  "וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים" (דברים, לד:י), בתוך תיאור העונש הקשה, מחזק הגדרה זו, שלמרות היותו יחד ומיוחד, לא נשא לו ה' פנים, אלא נהג בצדק מוחלט, כגזרה שאין לסגת ממנה.

שיא השלמות האנושית

הרבה מנהיגים קמו להם לישראל, אך רק אחד היה משה, יחיד ומיוחד. אין דרכה של התורה לייחד פרקי ביוגרפיה על מנהיגי העם ולא על אחרים, עלינו ללקט מתוך עשרות פרקי תיאור פעילותו של משה את מה ש"נידבה" התורה וכתבה, אם באופן ברור ואם באופן סמוי על אישיותו המיוחדת כדי שנוכל לבנות מכל הפרטים את אישיותו, כפסיפס  מרשים. בפרשת "וזאת הברכה", מספר רגעים לפני הפרידה הסופית ממשה רבנו, התורה מתארת, בפעם היחידה את אישיותו בהיבטים שונים, שהמשותף להם הוא התנהלות נסית, עד שאפילו במותו לא נחלשה ראייתו ועורו היה עדין כמו של אדם צעיר: "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ה'. וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מוּל בֵּית פְּעוֹר; וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה .וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ; לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא נָס לֵחֹה.  וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם; וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה. וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו; וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה. וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים. לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל." (דברים, לד:ה-יב).

חידת המידות

בחידה שלפניכם רמוזה אחת מארבע המידות שבפרשה. עליכם למצא איזוהי. בהצלחה:

מידה טובה לא רק למלוכה

נאמץ אותה ללא מבוכה

בעזרתה נרוויח יותר חברים

הרואים טובת הכלל ומוותרים