Share

הסיפור שייך למאמר פרשת בא: זריזות. מומלץ לקרוא את המאמר לפני שמקריאים לילדים את הסיפור.

"אבא, תזכיר לי מתי יש לאמא יום הולדת?", שאל דובי את אביו נעם.

"כמה פעמים צריך לומר לך, כבר 12 שנה שאתה שואל אותי את אותה שאלה".

"טוב, פעם אחרונה", ביקש דובי.

"לא! אני אתן לך רמז- זה קשור לעונה הזאת של השנה".

"לחורף? מה אמא קשורה לחורף?", תמה דובי.

"טוב, נו, ט"ו בשבט", נכנע אביו נעם.

"מה ט"ו בשבט? זה בכלל עוד חודש???", התפלא דובי על אביו.

"לא עוד חודש, עוד בדיוק שבועיים", דייק נעם.

"טוב", אמר דובי ועשה פרצוף קצת מסכן.

"למה אתה עושה את הפרצוף הזה?", שאל נעם.

"כי אין לי מושג מה לקנות לאמא".

"באמת אין לך מושג?", שאל נעם, "היא אמא שלך כבר 12 שנה, אתה לא חושב שאתה מכיר אותה מספיק כדי לדעת מה היא אוהבת?".

"כן, ברור שאני מכיר, והאמת שאני יודע מה לקנות לה. אבל זה חתיכת סיפור. אני רוצה לעשות לה גינה קטנה.."

"נו, מצוין!", אמר נעם, "זה בדיוק מתאים לטו בשבט!"

"כן, רק שאני לא גנן וגם אבא שלי לא גנן, וחוץ מזה בוץ בחוץ והמשתלה רחוקה".

"טוב דובי, אני רואה שפרטת את כל הסיבות למה לא לקנות לאמא את המתנה שאתה רוצה. אתה בטוח שאתה באמת רוצה לקנות לה מתנה?"

"כן…", אמר דובי חלושות.

"טוב", אמר נעם, "אז אין לי איך לעזור לך. אתה צריך לרצות בעצמך לעשות את זה. אתה הרי לא רוצה שאני אעשה את זה. זאת הרי המתנה שלך לאמא, לא שלי…".

דובי היה ממש מבואס. הוא כל כך רצה לעשות לאמא גינה קטנה של פרחים שהיא אוהבת. הוא ידע בדיוק מה צריך לעשות, אבל פשוט לא היה לו כח. חלף שבוע והמועד של יום ההולדת של אמא ממש התקרב. כל אותו השבוע הלך דובי עם תחושה ממש לא טובה- שהוא עצלן ולא מספיק אוהב את אמא שלו.

יום אחד אחרי הלימודים בבית ספר, קפץ דובי לבקר את ניר חבר שלו. בפתח הבית של ניר הוא ראה גינה ממש ממש דומה לזו שדמיין לעשות לאמא שלו. היו בה שלושה-ארבעה שתילים צבעוניים, שנשתלו משני צידי פתח הבית.

"תגיד ניר, מאיפה העציצים האלה? יש לך מושג כמה זה עלה?"

"מה כמה זה עלה. נראה לך שאני אשלם על זה??", השיב ניר בתמיהה.

"אז.. איך.. מה.. מאיפה עשית את זה..", הקשה דובי.

"מה הבעיה דובי. אתה מכיר את המשתלה ליד הבית ספר? משם קניתי את השתילים. כולם נכנסו לי בשקית של סופר מרקט ולא היו כבדים. שאלתי מעדר מהשכנים, חפרתי כמה בורות והכנסתי לתוכם את השתילים. צ'יק צ'ק. רבע שעה כבר הייתה גינה חמודה".

"וואללה…..", השיב דובי.

"אל תאמר וואללה אלא יאללה!", אמר לו ניר.

"צודק", אמר לו דובי. "תפוס לי את הילקוט, אני אחזור עוד מעט".

"רגע! אנחנו אמורים לשחק עכשיו פלייסטיישן!", צעק לו ניר.

"לא מעניין אותי פלייסטיישן", צעק דובי בריצה, "יש לאמא שלי יום הולדת, אני חיב לעשות לה גינה!!".

וכך באמת היה. דובי הבין שה"גינה" הגדולה שרצה לעשות לאמא, דרשה ממנו בעיקר רצון ומעט זמן. ואכן, ביום ההולדת של אמא שלו השתילים הצבעוניים היו מוכנים למופת בפתח הבית.

"יפה דובי!", אמר נעם לבן שלו. "את האמת? לא האמנתי שתעשה את זה".

"ראית מה זה?", השיב דובי לאביו בקריצה, "קצת זריזות, והכל מסתדר..".

הצעת דיון

  1. מה עודד את דובי להכין את הגינה?
  2. מדוע לדעתכם התעקש נועם לא לעזור לבנו דובי בהכנת הגינה?
  3. מה למד דובי ממבצע הכנת הגינה שעשה?
  4. האם גם לכם קרה שפתאום התעוררתם לעשות משהו בזריזות?

 

 

קרדיט תמונות: בית עם פרחים- Cath Dominguez