הדפסהצער בעלי חיים
כשנברא האדם, נתן לו ה' במתנה את השימוש בכל העולם, בכל הנבראים, אך באופן מושכל וללא השחתה. כל מה שנברא לפניו נתון לשימושו החיובי לכל אשר יצטרך: אכילה מהצומח, יצירת כלים מהדומם, בעלי חיים לעבודה ועוד. הברכה הזאת מוגבלת לשימוש לא נכון בבריאה. נאסר על האדם להשחית ולו דבר קטן מכל מה שקיים בעולם. בנוסף לכך, השימוש בבעלי חיים יהיה מושכל ולא שרירותי. אסור לאדם, למשל, לחרוש את השדה בצמד של שור וחמור יחד, בגלל ההבדל בכוחותיהם, בתכונותיהם. פרשת "כי תצא" מלמדת אותנו להימנע מלצער ציפור-אם היושבת בקן, חופפת על גוזליה. מי שרוצה לקחת לעצמו את הגוזלים, עליו לשלח, להעיף תחילה את האם מהקן, ורק אחר כך לקחת את בניה-הגוזלים.
למאמר המלא וסיפור ילדים על המידה "צער בעלי חיים".
הכרת הטוב
זהו ערך מרכזי מאד ביהדות. בהרבה הזדמנויות פוגשים אנו ערך זה בהקשר למצוות שונות, לאירועם שונים. פרשת "כי תצא" מלמדת אותנו על עלייה בדרגה בנושא זה. העם האדומי, מצאצאיו של עשו, אח יעקב אבינו, גרם לנו צער רב. נלחם והציק לנו. בכל זאת, מכירים אנו להם טובה. שמורה להם האחווה של אביהם עשו ליעקב, שלא לדחותם לגמרי מלהצטרף לעם ישראל כגרים. וכן המצרים, על אף העינוי והסבל הרב שציערו את אבותינו במצרים, מאחר ושהייתנו שם היתה כאכסנייא, חובתנו להכיר להם טובה על כך ולא לדחותם מלהתגייר.
למאמר המלא וסיפור ילדים על המידה " הכרת הטוב".
כבוד האדם
ה' ברא את האדם בצלמו, כלומר, בתוספת חלק רוחני שלא נמצא ביתר הנבראים. יש משהו רוחני בכל אדם שהוטבע בו על ידי הבורא. בחלק הזה הוא דומה מעט מאד לבורא עצמו – "כדמותנו". לכן, מהות האדם העיקרית, היא החלק הרוחני שבו, השכל, הדמיון, וכל חלקי הנפש הרוחניים. אדם מישראל, החלק הרוחני שבו נעלה יותר. ישנה חובה בסיסית לכבד כל אדם. פרשת "כי תצא" מלמדת אותנו שכשהוא נידון למיתה בגלל עברה חמורה שעשה וגם תולים אותו על עץ, חובה להסיר את גופתו בסוף היום ולא להלין אותה במשך הלילה, כי הפגיעה בכבודו היא כפגיעה בכבוד ה', חלילה.
אחריות על רכוש הזולת
לכל אדם יש בעלות על רכוש מסוים. אותו הוא שומר ולו הוא דואג לבל יקרה לו נזק. בעם ישראל קיימת ערבות הדדית: "ישראל ערבין זה בזה". פרשת "כי תצא" מלמדת אותנו את מצוות השבת אבדה. כלומר, חובה על כל אחד לדאוג להצלת רכושו של חברו מכילוי או אובדן. מי שמוצא אבדה חייב הוא להשיבה לבעליה. וחובה זו כוללת חובת התיחסות לאבדן רכוש באופן שונה, למשל: פריצת מים מצינור בגינה – חובה להתאמץ ולהביא לפתירת הבעיה. ואם מדובר ברכוש צבורי, כמו גינה ציבורית, החובה היא גדולה יותר.