פרשת אמור: קדושת הכוהנים

בעם ישראל קיימת חלוקה פנימית של הציבור למעמדות: כוהנים, לוויים וישראלים. החלוקה איננה על בסיס חברתי או במטרה לבדל, חלילה, מעמד מחברו, אלא על בסיס העבודה בבית המקדש. הכוהנים היו מופקדים על עיקר עבודת הקרבנות, לצדם עבדו באופן קבוע הלוויים, ואילו הישראלים – שאר העם החי בארץ – התחלק לעשרים וארבע קבוצות, כל קבוצה בתורה עלתה לירושלים וייצגה את כל העם בעמדה בעזרת ישראל בזמן הקרבת קרבנות הציבור. פרשת "אמור" עוסקת הרבה ביחס לקדושת הכוהנים, כלומר בחובתם לשמור על הבדלים שיש להם ביטוי בתחום הקדושה, למשל, יציאה לליווי נפטר. למרות חשיבות המצווה, מנועים הכהנים מללוות נפטר גם אם הוא קרוב משפחה.

קדושת הכוהנים בפרשתנו

פרשתנו מיוחדת ביחסה לקדושת הכוהנים. שלושה תחומים עיקריים מחיי הכוהנים מופיעים בהוראה מפורטת לכוהנים: נישואין, ליווי הנפטר ושלמות הגוף בעבודה במקדש. להלן, נביא ציטוטים עיקריים לכל אחד מתחומים אלה.

נישואין

"אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ, וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ:  כִּי קָדֹשׁ הוּא, לֵא'לֹהָיו…  וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר יוּצַק עַל–רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ, אֶת הַבְּגָדִים… וְהוּא, אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח. אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה, אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח:  כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו, יִקַּח אִשָּׁה" (ויקרא, כא:ז-יד). 

לוויית המת

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו.  כִּי, אִם לִשְׁאֵרוֹ, הַקָּרֹב אֵלָיו:  לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו, וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו. וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו, אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ יִטַּמָּא.  לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו לְהֵחַלּוֹ… וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים, אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע, וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם.  וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא:  לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא". (ויקרא, כא:א-יא)

שלמות הגוף בעבודת הקרבנות

"דַּבֵּר אֶל–אַהֲרֹן, לֵאמֹר:  אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם, אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם – לֹא יִקְרַב, לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱ'לֹהָיו.  כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם, לֹא יִקְרָב:  אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ, אוֹ חָרֻם אוֹ שָׂרוּעַ.  אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ שֶׁבֶר רָגֶל, אוֹ, שֶׁבֶר יָד.  אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק, אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ, אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת, אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ.  כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם, מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן – לֹא יִגַּשׁ, לְהַקְרִיב אֶת אִשֵּׁי ה',   מוּם בּו אֵת לֶחֶם אֱ'לֹהָיו, לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב". (ויקרא, כא:יז-כא)

במסגרת אופיו של האתר, לא נעסוק בפרטי ההלכות האלה, אך, כללית, נומר שהן מבטאות התיחסות להיבט הקדושה הייחודי שנושאים הכוהנים בזכות מעמדם המיוחד. כלולים בהגבלות אלה נישואין עם נשים שנישאו כבר בעבר, או, להבדיל, לא שמרו על כבודן, לווי מתים שאינם קרובים לגרעין המשפחתי והגבלה בתחום עבודת הקרבנות – מי שהם בעלי מומים.

מה משותף להגבלות הכוהנים השונות? מדוע כל כך מוגבלים הם?

בימינו קשה לתת דוגמה להגבלות מהסוג שמופיע אצל הכוהנים. בכל זאת, נוכל על פי דוגמאות אחרות להקיש או לדמיין את המתבקש ממעמד כה נעלה כמו הכוהנים. מי שהתמנה לתפקיד שיש בו שררה מסוימת, כמו ראשות עיר , שר בממשלה, ודאי שיתייעץ עם מומחים לדבר בענין הופעתו החיצונית במסגרת תפקידו. ימליצו לו, למשל, ללבוש חליפה וכדומה. במדינות אחרות כמו אמריקה, יצטרך אולי גם לענוב עניבה. זה בתחום הלבוש, ומה בתחום ההתנהלות בשעות הפנאי? האם יהיה מכובד מצדו לבקר במועדוני בילוי, למשל? ודאי שלא, הדבר ייראה כפחיתות כבוד וכפגיעה במעמד שהוא מייצג.

הרבה יותר מזה הוא מעמדם של הכוהנים, ובהתאם לכך גם דרישות התפקיד בהקשר להופעה החיצונית שלהם, התנהלותם באירועים משפחתיים שיש בהם טומאה, נישואין עם מי שלא נחשבות מתאימות למעמד זה וכן הדרישה לשלמות הגוף, שלא יהיה כהן בעל מום בשרתו בבית המקדש.

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

הורים משתדלים לדאוג להופעה חיצונית מכובדת של ילדיהם בצאתם מהבית, ויותר, בלכתם לבית הספר. לקראת אירוע משפחתי: חתונה וכדומה, ירכשו לילדיהם בגדים חדשים בהתאם. גם התנהגותם בבית לא תהיה כהתנהגותם מחוץ לבית. את כללי הנימוס יתבעו ההורים ליישום מחוץ לבית, כי התנהגות לא ראויה של הילדים תפגע לא רק בהם עצמם, אלא גם בכבוד הוריהם. פרשת השבוע מלמדת אותנו שנושאי תפקיד מיוחד עליהם לשמור על הגבלות מסוימות בהתאם למעמדם.

סיפור ילדים: קדושת הכוהנים

הסיפור הוא על נבחרת כדורסל של בית ספר שזכתה בתחרות יישובית ולקראת המשך דרכה לתחרות המחוזית, ביקשה להציב שלטים מסביב למגרש הספורט ובהם היגדים הקוראים להתנהגות ראויה במהלך המשחקים, חברי הקבוצה ראו חשיבות רבה בהתנהגות נאותה כחלק בלתי נפרד מהאימונים להצלחה בתחרות.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com