פרשת במדבר: התלהבות מתפקיד

כמה שמח מי שזכה לקבל תפקיד חדש. ככל שהתפקיד חשוב ומוערך ותואם את ציפיות האדם, ישמח ויתלהב יותר. התלהבות זו טבעית היא ביותר ואף רצויה. אי אפשר לחסום את רגשותיו של האדם, במיוחד כשהם לא פוגעים באף אחד. פרשת "במדבר" מלמדת שלעתים ההתלהבות מקבלת תפקיד ובהמשך – מהתפקוד בו, עלולה לגרום נזק לבעל התפקיד עצמו.

סכנה מהתלהבות יתרה – בפרשתנו

הלויים בתקופת המדבר, כשהמשכן כבר הוקם ופעל כהלכתו, השתלבו בעבודות השונות. שלש משפחות היו בשבט לוי: גרשון קהת ומררי. שלש המשפחות הופקדו על נשיאת המשכן וכליו ממקום למקום. כשהיתה הוראה לנסוע, לצאת לתחנה הבאה, כל משפחה פנתה לחלק שבאחריותה ודאגה להעברתו למקום החדש. תפקיד בני קהת היה לשאת את כלי המשכן הפנימיים: הארון, המנורה, השולחן ומזבח הזהב. כלים אלה היו בדרגת קדושה גבוהה ביותר. אסור היה להביט בהם מרוב קדושתם. (הכוהנים היו מופקדים על עבודות השייכות לשולחן ולמנורה והם כן ראו אותם, כי הם היו אז בתפקיד או מפני שדרגת קדושתם גבוהה יותר). הבטה של בני קהת בכלים מסוכנת ומחייבת מיתה. לכן, בשונה מאחיהם בני גרשון ומררי שניגשו בעצמם אל חלקי המשכן ונשאו אותם, בכלי המשכן הפנימיים היתה ההוראה לכוהנים לכסותם תחילה, ורק אחרי שהם מכוסים רשאים בני קהת לבא ולשאת אותם. וזו לשון הכתוב, בפירוט רב, בענין זה:

 וַיְדַבֵּר ה', אֶל–מֹשֶׁה וְאֶל–אַהֲרֹן לֵאמֹר… זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד, קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה, וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ; וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת. וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמָעְלָה; וְשָׂמוּ בַּדָּיו. וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת הַקְּעָרֹת וְאֶת הַכַּפֹּת וְאֶת הַמְּנַקִּיֹּת וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ; וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה. וּפָרְשׂוּ עֲלֵיהֶם בֶּגֶד תּוֹלַעַת שָׁנִי וְכִסּוּ אֹתוֹ בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְשָׂמוּ אֶת בַּדָּיו. וְלָקְחוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְאֶת נֵרֹתֶיהָ וְאֶת מַלְקָחֶיהָ וְאֶת מַחְתֹּתֶיהָ; וְאֵת כָּל כְּלֵי שַׁמְנָהּ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ לָהּ בָּהֶם. וְנָתְנוּ אֹתָהּ וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ אֶל מִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ; וְנָתְנוּ עַל הַמּוֹט. וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֹתוֹ בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ; וְשָׂמוּ אֶת–בַּדָּיו. וְלָקְחוּ אֶת כָּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ–בָם בַּקֹּדֶשׁ, וְנָתְנוּ אֶל–בֶּגֶד תְּכֵלֶת, וְכִסּוּ אוֹתָם, בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ; וְנָתְנוּ, עַל–הַמּוֹט. וְדִשְּׁנוּ, אֶת–הַמִּזְבֵּחַ; וּפָרְשׂוּ עָלָיו בֶּגֶד אַרְגָּמָן. וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת כָּל כֵּלָיו אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ עָלָיו בָּהֶם: אֶת הַמַּחְתֹּת אֶת הַמִּזְלָגֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקֹת כֹּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ; וּפָרְשׂוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וְשָׂמוּ בַדָּיו. וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ, בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה, וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ בְנֵי קְהָת לָשֵׂאת, וְלֹא יִגְּעוּ אֶל הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ… וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי, מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם. וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם, וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ, בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים: אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ, וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ, וְאֶל מַשָּׂאוֹ. וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ, וָמֵתוּ. (במדבר, ד:א-כ)

במדרש  (במדבר רבה ד' י"ט) מובאת שאלה מתבקשת שנשאלה על ידי משה בנושא זה ותשובת ה' בצדה:

"אמר משה לפני הא'לוהים: 'רבונו של עולם! דמן של בני קהת אסור ודמן של בני אהרן מותר?!' אמר לו הקב"ה: 'לאו! אלא אהרן קדש קדשים שנאמר (דברי הימים א' כ"ג) 'ויבדל אהרן להקדישו בקדש קדשים', וארון קדש קדשים, ואין קדש קדשים מזיק לקדש קדשים! אבל בני קהת אינם קדש קדשים, וארון וכל כלים הנתונים בפנים קדש קדשים והם מזיקים להם – לכך יתנו בני אהרן דעתם, שלא ימותו בני קהת!' "

התלהבות מתפקיד בחיי היום-יום

ישנו ביטוי בדברי חכמינו ז"ל: "אהבה מקלקלת את השורה" (בראשית רבה, נה). כלומר, כשקיים יחס קרבה גדולה בין שני צדדים, תתכן חריגה (סבירה) מכללי ההתנהגות המקובלים. כשמישהו זוכה לקבל תפקיד משמעותי, טבעי מאד שתתעורר בו התלהבות והוא יבטא זאת בתכנון וביצוע של משימות שונות. אך, קיים חשש שהוא יחרוג מתחום סמכותו, בגלל התלהבותו הגדולה, ויבצע פעולות אסורות! פרשתנו מלמדת שצריך לשים גבולות להתלהבות, כדי שלא לחרוג יתר על המידה הסבירה, בכך יימנע ניצול ציני של נושא התפקיד לבצע דברים שלא מתוקף תפקידו, שלא קיבל עליהם סמכות. התנהלות טובה של מערכת חינוך, למשל, תהיה כשכל אחד מבעלי התפקידים: מנהל, צוות הוראה וכו', יידע מראש את פרטי תפקידו, סמכויותיו, ויתפקד לפיהן באחריות ובהשתדלות מירבית. כך לא ייווצרו "שטחים אפורים", נושאים לא מטופלים תחת טענות מוכרות: "זה לא בתחום אחריותי", לא על זה דברנו" וכו'.

יהי רצון שימלא כל אחד מאתנו את תפקידו שלו באחריות מלאה ולא יחרוג מסמכויותיו.

היכן פוגש ערך זה את ילדינו

הורים שמחים לתת משימות לילדיהם, לחנכם להיות שותפים למאמץ וכו'. בדרך כלל ילד מתלהב לבצע את המשימה, אלא אם כן היא באה על רקע של מתח עם ההורה. אם המשימה כרוכה באיזשהו סיכון, אחריות, על ההורה להיות ער לכך ולהזהיר את הילד עם קבלת המשימה שעליו להיזהר בשלב מסוים, כגון בלווי אח צעיר מגן הילדים הביתה, כשבדרך עליהם חצות כביש וכדומה, כך שההתלהבות לא תהיה על חשבון האחריות והזהירות.

סיפור ילדים: התלהבות מתפקיד

הסיפור הוא על מנהל בית ספר חדש, שברוב התלהבותו חשב לבער כליל את תופעת השימוש במכשירי פלאפון לכל סוגיהם, והוציא, עקב כך, הוראה בה אסר על שימוש בכל מכשיר. תגובתו התקבלה בזעם בקרב כל התלמידים. לעזרתו, פנה אל חבר, מנהל ותיק, והלה מיתן את התלהבותו והציע לו לצמצם את האיסור למכשירים חכמים בלבד, שבהם טמונה עיקר הסכנה החינוכית. הפעם התקבלה ההוראה והוא יכל להמשיך את פעילותו כמנהל, ללא הפרעות.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com