אחד הדברים המעוררים שמחה וגעגוע לאדם הוא זכרונות העבר. רבים חושבים על כך מראש ודואגים לשמור לעצמם ולילדיהם אחריהם, מזכרות משנים עברו, שנות ילדות, ומאירועים מיוחדים וכדומה. כך אצל הפרט. בפרשת "בשלח" למדים אנו על חשיבות "מזכרת לדורות" במשמעות לאומית – מזכרת לכל העם משנים מיוחדות, שנות היצירה הלאומית, התהוות העם במדבר סיני.

מזכרת לדורות בפרשתנו

עם ישראל יצא ממצרים למדבר הגדול, מדבר סיני, במטרה להגיע לארץ תוך מספר ימים. לאחר שכלה המזון שהוציאו אתם ממצרים, הוריד ה' לעם מזון נסי – מן מהשמים. בכל בוקר יצאו בני הבית מהאוהל והמתינו להם מנות מזון במרחב המדברי. לכל אחד היתה הרשות/הזכות לקחת מן לבני ביתו בהתאם לצורך –  מנה אחת בלבד לכל נפש. אילו לקחו יותר – הוא לא שרד, אלא התקלקל. מזון זה היה מיוחד בהרבה היבטים:

• הוא הכיל את כל מה שצריך הגוף לבריאותו
• קל לעיכול – נבלע בגוף ללא פסולת
• טעון בכל טעם אפשרי/רצוי
• ירד מדי יום בכמות הנחוצה, וביום ששי בכמות כפולה

עם ישראל זכה להרבה נסים במדבר. ה' דאג לכל צרכי העם: הצילו מחיות רעות, מאויבים, מחום, מקור, ותנאי הנדודים היו נוחים בסך הכל. נסים אלה לא הונצחו. אבל את נס המן, ציוה ה' להנציח. ה' ראה חשיבות מיוחדת בהנצחת נס המן, מפני שהוא מהווה סמל לבטחון של יהודי בה'. כלומר, מי שדואג איך יפרנס את משפחתו, יזכור שה' דאג לכלכל עם שלם במדבר, מקום שאין אפשרות לגדל בו צמחים כלל, ואז ישליך בטחונו בה'. וכך מנוסחים הדברים בתורה:

 "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה': מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם, לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן, קַח צִנְצֶנֶת אַחַת, וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן; וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי ה' לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם. כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶל–מֹשֶׁה; וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת, לְמִשְׁמָרֶת. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת: אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן. (שמות, טז:לב-לה)

ואכן, הנביא ירמיה נעזר במזכרת זו כשהשיב לעם ישראל על טענתם. כך הדברים מובאים בפירושו של רש"י (רבי שלמה יצחקי) לשמות, פרק טז, פסוק ל"ב:

"בימי ירמיהו כשהיה ירמיהו מוכיחם, למה אין אתם עוסקים בתורה והם אומרים נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה, מהיכן נתפרנס, הוציא להם צנצנת המן ואמר להם (ירמיהו ב לא): 'הדור אתם ראו דבר ה' ', 'שמעו' לא נאמר אלא 'ראו', בזה נתפרנסו אבותיכם, הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון ליראיו"

מזכרת לדורות בימינו – מהי והאם נחוצה?

לאחר כאלפיים שנות גלות זכה עם ישראל להקים מחדש את מדינת ישראל. מי שעלה ארצה בגיל שעדיין חווה את הגלות במדינה זרה, גם אם היתה מדינת רווחה, יכל בהחלט להבחין בהבדל שבין שתי המדינות, בעיקר בשל תחושת העצמאות, למרות קשיי הקליטה. הדור הצעיר שנולד בארץ, חשוב שילמד את תולדות המדינה ושנות המאבקים להקמתה, כדי שיידע להעריך את חשיבותה ואת מעלתם של הלוחמים לשחרורה. בכך, קודם כל יכיר טובה למי שזיכה אותו בכל מה שיש לו, וגם ידע להעריך ולו במעט את גודל המאמצים להמשך קיומה בענפי החיים הרבים: חינוך, בריאות, בטחון, תשתיות, חקלאות ועוד.

לכן, חשוב יהיה שתלמידים יבקרו במוזיאונים המתארים את שנות טרום-המדינה ואת שנותיה הראשונות וכן לפגוש אנשים שהיו שותפים למהלכי אלה (מי שעדיין חי…). מזכרת זו עשויה לתרום לתלמידים הערכה גדולה למייסדי המדינה, ולהפיח בהם רוח התנדבות וחלוציות לפעול כמותם, להמשך ביצוע המשימות בתחומי החיים השונים.

היכן פוגש ערך זה את ילדינו

למרות שמדובר במזכרת לאומית, הדרך להערכת מזכרת זו עוברת בבית ההורים. ברוב המקרים, הורים התחילו את תהליך בניית המשפחה באמצעים מצומצמים, אם לא דלים. טוב יעשו ההורים אם ישמרו מזכרות מהימים הראשונים של המשפחה, אם גרו תחילה בקרוואן, והסתפקו במועט בכל מה שקשור לריהוט הבית וכדומה, פרטים אלה חשובים הם להטמעת ערכיות ויחס נכון לחיים. ומכאן יעריכו מאד גם מזכרת לדורות משנותיה הראשונות של המדינה, למשל.

סיפור ילדים: מזכרת לדורות

הסיפור הוא של סבתא על תקופת ה"צנע" בה חיו בחסכון רב. את הסיפור סיפרה על רקע של דרישת אחד הנכדים מאמו לקבל ממתק שהבטיחה לו. הסבתא בקשה על ידי הספור להראות את הפער ברמת החיים בין שתי התקופות, כדי להצניע מעט את הדרישה לפינוקים.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com