הדפסהה' מנהל את העולם בדרכים מיוחדות. אחת מהן היא מערכת שכר ועונש. טבעו של האדם לנטות אחר רגשותיו ושכלו – שני מוקדי הנחיתו. חפץ הוא האדם בחיים טובים. לכן, ישאף לניהול נכון של מעשיו, בעיקר, אלה המשמעותיים והמשפיעים על איכות חייו. להשגת מטרה זו עליו להיות מונחה על ידי גורם חיצוני, שאינו משועבד לרצונו, אלא מציע לו דרכי חיים, כללים ופרטים, שבקיומם ישיג חיים איכותיים, משמעותיים, ובעיקר – חיים שיש בהם שמחה וסיפוק. ביהדות, גורם "חיצוני" זה הוא ה', בורא האדם ויודע מה טוב לו באמת. הנחיותיו מצויות בתורה שנתן לנו בהר סיני, ובהמשכה – על ידי חכמינו זכרונם לברכה. הנחיותיו המפורטות מוגדרות מאז מעמד הר סיני כמצוות המחייבות כל יהודי בשווה, ולא רק מומלצות על ידי ה'. כדי לעודד, וגם להבטיח את קיומן הנכון, צרף לנו ה' בתורתו מערכת שכר ועונש, שבקיומן נזכה לשכר, ולהיפך – באי קיומן. השכר והעונש קבועים הם ושווים בפני כל יהודי. אך פרשת "חוקת" מלמדת שעל הצדיקים ישנה הקפדה יתרה והם נענשים בחומרה ביחס לשאר העם.
הקפדה על צדיקים בפרשתנו
בני ישראל שהו במדבר ארבעים שנה, טרם כניסתם לארץ ישראל. בשנת הארבעים, התלוננו בני ישראל על צמא קשה. ה' הנחה את משה ואהרן לדבר אל אחד הסלעים ומים יצאו ממנו, בדרך נסית, כמובן, להשקות את העם ואת בהמותיו. משה ואהרן ניגשו לביצוע ההוראה, אך אז קרה דבר. לפנינו הפסוקים שבהם תיאור האירוע לפרטיו (במדבר, כ:א-יג):
העם מתלונן על מצוקת מים (בסגנון קשה ובחוסר כבוד)
"וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ; וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה; וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן. וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה; וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה'. וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם, אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ. וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה: לֹא מְקוֹם זֶרַע, וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן, וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת.
תגובת משה ואהרן
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל, אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם; וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֲלֵיהֶם.
הוראת ה' למשה ואהרן
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. קַח אֶת הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו; וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם.
ביצוע ההוראה בשינוי
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ. וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.
העונש למשה ואהרן
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם. הֵמָּה מֵי מְרִיבָה, אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' וַיִּקָּדֵשׁ בָּם".
מהות העברה של משה ואהרן
בפסוקים אלה ראינו באופן ברור את השינוי שקרה מההוראה לביצוע. בעוד שהצווי היה לדבר אל הסלע, הביצוע היה בהכאת הסלע פעמיים.
בני ישראל עברו תהליך מאד מחושב ומדויק לעיצוב תכונותיהם והתנהגותם לקראת כניסתם לארץ ומימוש ייעודם הגדול שנאמר במעמד הר סיני: "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". תהליך זה, שתחילתו עוד במהלך מאות השנים בהיותם במצרים תחת השעבוד הקשה, נמשך במדבר כשמשה מנהיג את העם בליווי הנסים הגדולים שבחיי היום-יום. מטרת השימוש בנסים הגדולים היתה להעמיק בלב העם את האמונה בה', בורא העולם ומנהיגו, אמונה שתעמוד במבחן בהמשך דרכם הארוכה. נס הוצאת המים מהסלע היה כבר בשנה הראשונה, סמוך ליציאתם ממצרים. אז, משה היכה בסלע בצווי ה'. הפעם, בשנת הארבעים, רצה ה' להשתמש בנס גדול יותר – דיבור בלבד אל הסלע, אך משה נהג גם הפעם באותה דרך, ובמקום לדבר – היכה. כמובן שהיה זה נס, ואכן יצאו מים רבים מן הסלע, אך בעיני ה' היה כאן "פספוס" המטרה – נס פחות מרשים בעוצמתו. חכמינו אף ראו בציווי ה' הפעם רמז גדול שהיה חשוב להעבירו אל משה, וממנו אל העם – הנהגת ה' את העם תהיה מעתה בדבור, בפניה אל המחשבה, השכל של האדם. כלומר, בשונה מהשנה הראשונה, אז היה העם עדיין תחת השפעה קשה של העבדות, והיה צורך לבטא את השגחת ה' בצורה קצת מוחשית – בהכאה, כעת, לאחר תהליך חינוכי ארוך, צריך לזנוח את הדרך הקשה ולעבור לדיבור.
בכל אופן השינוי הזה נחשב בעיני ה' כחמור מאד, עד כדי למנוע ממשה ומאהרן את הכניסה לארץ ישראל! בעיני ה' הוא הוגדר במניעת קידוש ה', הערך הגבוה ביותר שצריך האדם לשאוף אליו – "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – לכן גם העונש על כך היה חמור ביותר!
היכן פוגש ערך זה את ילדינו
הורים מגדלים את ילדיהם באהבה ובמסירות. הם עושם זאת מתוך תחושת קרבה גדולה ואחריות, ולכן הם לא מצפים לכבוד מצד ילדיהם, כסיפוק אישי, אלא כחלק מחינוך ילדיהם להכרת הטוב ולמה שמתבקש ביחס של ילדים להוריהם. בכל זאת, חשוב לטובת הילדים ולטובת מעמד ההורים בחברה בכלל, שמדי פעם "ידרשו" את הכיבוד הזה, בדרך רכה ורומזת, כדי שילדיהם יתחנכו לנתינת כבוד ראוי להוריהם.
סיפור ילדים: הקפדה על צדיקים
הסיפור הוא על תלמיד שבלט במיוחד בבית הספר במידותיו הטובות, אך כשנכשל פעם אחת בעברה שאינה הולמת אותו נענש בעונש מיוחד, בהתאם לציפיות ממנו.
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com