פרשת חיי שרה: צניעות

הערך "צניעות" נתפש לרוב בהקשר להופעה חיצונית של נשים. אשה אמורה לשמור על כבודה, ככל אדם השומר על כבוד עצמי ואף מוחה כשזה נפגע. פרשת "חיי שרה" מלמדת שישנו רובד נוסף לצניעות האשה, מעבר לסגנון הלבוש. רבקה אמנו הקפידה שלא להיראות בפני גברים זרים ואף בפני יצחק אבינו, מי שאמורה היא להינשא לו, נהגה בצניעות יתרה.

הצניעות בפרשתנו

אברהם אבינו שלח את עבדו לארם נהריים, הרחק מביתו, אל משפחתו, להביא אשה לבנו יצחק. משפחתו, משפחת בתואל, אחיינו, עדיין עבדה עבודה זרה. לכן, מתעוררת פליאה: מדוע מרחיק אברהם אבינו עד הצפון הרחוק לחפש אשה ליצחק ממשפחתו העובדת אלילים, כשמסביבו ישנן משפחות כאלה? התשובה לכך הניתנת על ידי המפרשים היא שאברהם אבינו אמנם ידע שצפויה לו בעיה של עבודה זרה במשפחת בתואל, אך קיווה שהחינוך למידות טובות נשמר במשפחה ואילו הבעיה האמונית ניתן יהיה לטפל בה. העבד יצא לדרכו כשברכת אברהם אדונו מלווה אותו, אך הוא מוסיף מצדו להתפלל לה':

"וַיֹּאמַר, ה' אֱ'לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם, וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה – אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי" (בראשית, כד:יב-יד)

בתפלתו הוא מבקש סימן להצלחתו בשליחות. הסימן הוא גילוי של אהבת חסד מיוחדת מצד הנערה. כלומר, הבסיס להתאמת הכלה לחתן הא מידות טובות. אכן, תפלת העבד התקבלה. רבקה גילתה רמה גבוהה של עשיית חסד. המידה הנוספת שהתגלתה בה מאוחר יותר, היא צניעות. משלחת העבד יצאה לדרכה חזרה בהצטרפות רבקה ונערותיה. כשהגיעה השיירה סמוך לבית אברהם, זיהתה רבקה דמות גברית. ברגע זה מיהרה לרדת מהגמל, כי אין זה מכבודה של אשה לרכב על גמל בנוכחות גבר. וכשנודע לה שגבר זה הוא יצחק אבינו המיועד להיות חתנה, כסתה את פניה מטעמי צניעות. וכך מתוארים הדברים בתורה:

"וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, בְּאֵר לַחַי רֹאִי; וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב; וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים. וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק, וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל.  וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד, מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ, וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי; וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס. (בראשית, כד:סב-סה)

אכן, מדבר כאן ברמת צניעות גבוהה מהמקובל והידוע. דוד המלך מגדיר את צניעותה של האשה בביטוי מיוחד: "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהלים, מה:יד), כלומר אשה ישראלית צריכה לזכור שהיא בת מלך, מלכו של העולם, לכן עליה לשמור על גדרי צניעות, לא להחצין את עצמה.

צניעות בימינו

אנחנו חיים בעידן השונה מאד בכמה מובנים מהדורות שקדמו לנו. אחד ההיבטים לשוני זה הוא ההחצנה של דברים. החל מחשיפת הפרטיות, הבאה לידי ביטוי ברשתות החברתיות. (קורה לא פעם שפרטים אישיים נחשפים לרבים בטעות, בגלל עצם השימוש ברשת חברתית מסוימת), דרך פרסומות למכירת מוצרים שבהן מרשים לעצמם המפרסמים לחשוף מידע אישי במטרה לקדם מכירה מסוימת, ועד לפריצת גבולות צניעות הלבוש של נשים, במטרה למצא חן, להרשים וכו'. החצנה, חוסר צניעות, גורמים לנזק מוסרי, חברתי ואף לערעור התא המשפחתי – גירושין, מתחים וכו' בין בני זוג.

כנגד ההחצנה – הפנמה! עלינו לעסוק במהות שלנו שהיא פנימית, שם עמוק בנשמה. החצנת הגוף תבלבל את הנוכחים. במקום להתבונן באופיו של האדם, תשומת הלב תופנה למשהו חיצוני, לא עיקרי כלל, בר חלוף. וכבר הטיבו חכמינו זכרונם לברכה לבטא זאת באומרם: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" (אבות, ד:כ)

קשה לנו היום לאמץ את כללי הצניעות שהיו בעבר הרחוק, וגם, לחלק מאתנו, גם את אלה שנהגו בדורות האחרונים בקהילותינו בגלות. אין ספק שהסיבה לכך היא החדירה החתרנית של תרבות המערב לחיי היום-יום שלנו, הן בהיבט החיצוני –  באפנות לבוש שונות והן בשבירת מסגרות משפחתיות, חברתיות, מנהליות.

מהי אהבה אמתית

מי שאוהב דגים, אוכל אותם או מאכיל אותם? התשובה היא פשוטה. מי שאוהב את העונג שבטעם הדגים – יאכל אותם, כי בעצם אינו אוהב אותם אלא את עצמו, אך מי שאוהב את הדגים כיצורים מיוחדים – יאכיל אותם. מהו ההבדל בין שתי האהבות? פשוט, הראשון מקור אהבתו הוא בחלק החומרי, הקיומי שבו, ואילו השני אהבתו באה ממקור רוחני. אכן, חז"ל הבחינו בין שתי אהבות אלה והגדירו את התכלית של כל אחת מהן. במסכת אבות (ה:טז) הגדירו זאת כך: "כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דוד ויהונתן". כלומר, אמנון אהב את העונג שבקרבת אשה. הוא לא אהב את אישיותה של תמר אלא את יכולתה לספק את יצרו, לכן כשסיים את תאוותו, התעוררה בו דחייה ממנה ושנאתו לה היתה יותר גדולה מאהבתו לה לפני המעשה, אך מנגד, למדנו על אהבת דוד ויהונתן. זו היתה אהבה שמקורה רוחני, לא חומרי, לכן היא נשארה לנצח, כמו שחיי הנשמה, הרוח, הם נצחיים.

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

החינוך לצניעות טוב שיתחיל מהגיל הרך. ילד שיורגל לכסות מקומות צנועים בגופו ולהתלבש בהתאם, יהיה רגיש בעתיד להתנהגות לא צנועה, פוגענית, והתעניינות בתכנים לא צנועים בכלי המדיה השונים, תהיה רחוקה ממנו . ילד כזה יגרום נחת להוריו ויחסוך מהם דאגה לעתידו הבריא נפשית ומוסרית.

סיפור ילדים: צניעות

הסיפור הוא על תאומים זהים שקבלו למתנת "בר מצווה" כל אחד מכשיר סמארטפון מסונן. אחד מהם החליפו במכשיר פשוט מהדור הישן, כשראה כמה זמן מבזבזים חבריו בשימוש בו למשחקים. למרות זאת, התיחס בכבוד לאחיו התאום שלא החליף ורק איחל לו שהמכשיר יהיה לו רק לעזר.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com