פרשת מצורע: סמליות בטהרה

הצרעת היא נגע מוחשי מצד אחד, אך רוחני מצד שני. כלומר, המנוגע חש בהופעת הנגע על גופו, או בבגדיו או בכליו, אך המקור והמשמעות להופעת הנגע אינם בתחום בריאות הגוף, אלא סימן לליקוי בתפקוד הרוחני של האדם בתחום החברתי, בלשון הרע. מי שלקה בנגע זה נקרא "מצורע", ובזמן בית המקדש חלה עליו טומאה חמורה, ובין היתר, הוא מורחק מהחברה אל מחוץ ליישוב שלו. תהליך הטהרה שהוא עובר, כשנעלמת הצרעת ממנו, כולל שימוש במספר פריטים המהווים סמלים לחטאו החמור. פריטים אלה מהווים סמלים לחטא, במטרה לעורר בו הרהורי תשובה מחטא לשון הרע.

תהליך הטהרה של המצורע

טהרת המצורע נמשכת שמונה ימים מאז זיהה הכהן שסימני הצרעת נעלמו מגופו. תהליך הטהרה מתואר בתורה באריכות. נביא כאן רק את חלקו הראשון:

"זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ:  וְהוּבָא אֶל–הַכֹּהֵן. וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה; וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים. אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ, וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב; וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים. וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים; וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה. וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ, וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר, וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה; וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים. וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ, אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו, וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ; וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו, וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְטָהֵר. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח שְׁנֵי כְבָשִׂים תְּמִימִם, וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה; וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, וְלֹג אֶחָד שָׁמֶן. וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן הַמְטַהֵר אֵת הָאִישׁ הַמִּטַּהֵר וְאֹתָם לִפְנֵי ה', פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד". (ויקרא, יד:ב-יא)

חלק מהפריטים הנחוצים לטהרתו, אותם על המצורע להביא, הם, כאמור לעיל: שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. שתי צפורים – צפור דרור, עץ ארז – ענף של עץ הארז, שני תולעת – צמר הצבוע בצבע אדום המופק מתולעת ידועה המצויה באלון התבור, אזוב – שיח בר המוכר כתבלין בשם "זעתר". חכמינו ז"ל ראו בכל אחד מפריטים אלה רמז לחטא לשון הרע והשימוש בהם נועד להמחיש לחוטא את חומרת החטא ולהביאו להתרחקות ממנו. ארבעתם מסמלים מדות ותכונות המאפיינות מספר לשון הרע:

הצפור – מסמלת את העברה עצמה, הפטפוט המיותר הדומה לצפצוף הצפור.

הארז – מסמל בגבהו ובחזקו את גבהות הלב המצויה אצל מספר לשון הרע, מה ש"מתיר" לעצמו לספר על אחרים.

התולעת – רומזת לעתידו של כל בן תמותה, כך שאין מקום לגאוותו.

האזוב – מסמל את הענווה שעל האדם לאמץ במקום הגאווה שהביאה אותו לספר לשון הרע.

מדוע חמור כל כך חטא לשון הרע?

האהבה והאחדות הם ערכים בסיסיים וחשובים ביותר בכל חברה. דיבור לשון הרע על מישהו גורם לפירוד ואף לשנאה בין אנשים ובכך הוא פוגע בערכים אלה. נזקים חברתיים נוספים עלולים להתפתח מסיפור לשון הרע, ולכן העונש על כך הוא חמור. גם מרים הנביאה אחותו של משה רבנו נענשה בצרעת על כך שדברה על אחיה, למרות שכוונתה היתה טובה, ולמרות שאמרה דבר חיובי וחשוב, ללמדנו כמה חמור חטא זה. כהרחבה להסבר זה, נומר שה"כלי" לביצוע עברה זו, הפה, הוא המייחד את האדם מבעלי החיים – כוח הדבור. הדיבור נועד לבטא את החלק הרוחני שבאדם. מי שמשתמש בכלי זה לשימוש פסול, פוגע בייעודו של האדם.

נסיים בדברי החכמה של הרמב"ם ז"ל בנושא זה:

"… וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראה אותו תורה צרעת בשותפות השם, אינו ממנהגו של עולם, אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע.   שהמספר בלשון הרע, משתנות קירות ביתו.  אם חזר בו, יטהר הבית; ואם עמד ברשעו עד שהותץ הבית – משתנין כלי העור שבביתו, שהוא יושב ושוכב עליהן.  אם חזר בו, יטהרו; ואם עמד ברשעו עד שיישרפו, משתנין הבגדים שעליו.  אם חזר בו, יטהרו; ואם עמד ברשעו עד שיישרפו – משתנה עורו ויצטרע, ויהיה מובדל ומפורסם לבדו, עד שלא יתעסק בשיחת רשעים, שהיא הליצות ולשון הרע . ועל עניין זה הוא מזהיר בתורה ואומר: 'הישמר בנגע הצרעת . . . זכור, את אשר עשה ה' א'לוהיך למרים, בדרך' (דברים כד,ח-ט(.  הרי הוא אומר: התבוננו מה אירע למרים הנביאה, שדיברה באחיה שהיא גדולה ממנו בשנים, וגידלה אותו על ברכיה, וסיכנה בעצמה להצילו מן הים; והיא לא דיברה בגנותו, אלא טעתה שהשוותה אותו לשאר נביאים.  והוא לא היה מקפיד על כל אלו הדברים, שנאמר 'והאיש משה, עניו מאוד' (במדבר יב,ג) ואף על פי כן, מיד נענשה בצרעת.  קל וחומר לבני אדם הרשעים הטיפשים, שמרבים לדבר גדולות ונפלאות; לפיכך, ראוי למי שרצה לכוון אורחיו, להתרחק מישיבתן ומלדבר עימהן, כדי שלא ייתפס אדם, ברשת רשעים וסכלותם." (הלכות טומאת צרעת, טז:יג-יט)

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

הענישה היא אמצעי נצרך, לעתים, בתהליך חינוכו של הילד. מטרת הענישה היא להביא את הילד להתנהגות טובה ולהתרחק מאותה התנהגות שלילית שהתגלתה בו במעשה העברה. חשוב שההורים ישקיעו חשיבה בעונש עצמו, בצורתו, באמצעי הענישה, כדי שהמסר שירצו להעביר לילדם ייקלט טוב יותר. למשל, אם קילל את מישהו, ישוחחו אתו על חומרת העברה, אך גם, בהתאם לרמת הבנתו, על שורשה של הבעיה. כלומר, על ייחודו של הדיבור אצל האדם ככלי ביטוי לכל צרכיו ומחשבותיו הטובות, דברים בכוון של הרעיון שבמאמר לעיל.

סיפור ילדים: סמליות בטהרה

הסיפור הוא על מורה שנתנה לתלמידתה תפקיד המהווה תיקון באופן סמלי לחטא לשון הרע שנכשלה בו. תפקיד התלמידה היה להנחות את המסיבה בערב סיום שנת הלימודים. לצורך זה הכינה בעזרת המורה ואימה נאום פתיחה וקטעי קישור. התלמידה גילתה בערב זה כישרון מיוחד וזכתה על כך לשבחים. כוח הדיבור שבו השתמשה במהלך השנה לחטא לשון הרע, זכה לתיקון בצורת הנאום וקטעי הקישור שהגישה התלמידה.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com