הדפסהעם ישראל מיוחד הוא מכל העמים. הוא נבחר על ידי בורא העולם להיות מי שיביא את דבר ה' לכל האנושות. תהליך העיצוב של עם ישראל כעם נבחר החל מהשעבוד הקשה במצרים, המשיך במעמד הר סיני בו כרת ה' ברית אתנו וקבלנו את התורה, ולאחר מכן – בהשראת השכינה במשכן שבנה עם ישראל במדבר. שיאו של התהליך הוא בכניסה לארץ ישראל ובקיום חיים מלאים של עם בארצו כשהשכינה שורה בתוכו. פרשת "פקודי" מלמדת שעם ישראל השלים יפה את מלאכת המשכן וה' השרה בו את שכינתו, כבודו, כשלב ראשון בהשראת השכינה בבית המקדש שייבנה בארץ ישראל.
משה מוסר דין וחשבון
בני ישראל נענו לקריאה להתנדבות עבור בניית המשכן ביד רחבה ובלב מלא רצון. בפרשה הקודמת, פרשת "ויקהל" מופיעים פסוקים בנושא התרומות למשכן המבטאים רוח זו:
"וַיֵּצְאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה. וַיָּבֹאוּ, כָּל–אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ, הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ, וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ. וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים; כֹּל נְדִיב לֵב, הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב, וְכָל–אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַה'. וְכָל–אִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים; וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, הֵבִיאוּ. כָּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת, הֵבִיאוּ אֵת תְּרוּמַת ה'; וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים, לְכָל מְלֶאכֶת הָעֲבֹדָה, הֵבִיאוּ. וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ; וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן, אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וְאֶת הַשֵּׁשׁ. וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים. וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם, וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים: לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן. וְאֶת הַבֹּשֶׂם, וְאֶת הַשָּׁמֶן: לְמָאוֹר וּלְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַה'." (שמות לה,כ-כט)
לאחר ההיענות הגדולה שהגיעה מכל ישראל, היה צורך לעצור את גל התרומות, ולמרות הקריאה – נותרו עוד תרומות:
"וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא, מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָהּ. וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר, אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ; וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא. וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ; וְהוֹתֵר". (שמות, לו,ה-ז)
בפרשתנו עומד משה רבנו ומדווח על התרומות הרבות ומוסר דין וחשבון מפורט על כל אחד מהחומרים: כמות התרומות מאותו חומר והשימוש בו למעשה במשכן. השלב הבא היה בניית המשכן: הדפנות, הכלים, היריעות והחצר.
שכינה בישראל בפרשתנו
כשהושלמה מלאכת המשכן, הודיעו על כך למשה רבנו ותגובתו היתה- ברכה לכל העושים במלאכה:
"וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה". (שמות, לט:מג)
לאחר מכן נצטווה משה על ידי ה' להקים את המשכן, הציווי כלל, כמובן, פירוט מדוקדק ביחס למיקומו של כל אחד מהכלים וכו': "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וכו' " (שמות, מ:א-טו). אכן משה הקים אותו ומייד השרה ה' את שכינתו במשכן בצורה של ענן על המשכן, וכך מתוארים הדברים, בסגנון מרגש:
"וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן; וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּכֹל, מַסְעֵיהֶם" (שמות, מ:לד-לו)
ובכן, התקיים בישראל הייעוד של בניית המשכן – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"
משמעות השראת השכינה בישראל
קשה לתאר במלים את המשמעות של השראת השכינה בישראל, כמו שקשה לתאר את עצם השראת השכינה במקדש, לדור שלא חווה את חיי המקדש, לא הוא ולא אבותיו, מזה כאלפיים שנה, בעוונותינו הרבים! בכל אופן, חז"ל השאירו לנו תיאורים מרגשים ממה שחוו בעצמם, חלקם תיאורים מוחשיים יותר, חלקם רוחניים ביותר. במסכת אבות (ה:ה) חז"ל מביאים רשימה של עשרה נסים שנעשו בבית המקדש:
"עֲשָֹרָה נִסִּים נַעֲשׁוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ: לא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַֹר הַקֹּדֶשׁ; וְלא הִסְרִיחַ בְּשַֹר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם; וְלא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם; וְלא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים; וְלא כִּבּוּ גְּשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה; וְלא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן; וְלא נִמְצָא פְּסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים; עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים; וְלא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם; וְלא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם."
הרמה הרוחנית בישראל היתה גבוהה במיוחד בהשפעת השכינה ששרתה בבית המקדש, וכן הזיכוך המידותי ועבודת ה'.
השראת השכינה בימינו
למותר לומר שבימינו, בהעדר בית המקדש, אין השראת שכינה. אך באותה ודאות וב"נשימה אחת" צריך לומר שה' נמצא אתנו תמיד, מלווה אותנו בכל מקום כמו שהפסוק אומר ֿ: "עמו אנוכי בצרה" (תהלים, צא:טו) וכן אמרו חכמים שהשכינה גלתה עם ישראל לכל מקום שגלו: "רבי נתן אומר: חביבים ישראל שבכל מקום שגלו שכינה עמהם וכו' " (ספרי, במדבר, פרק לה) וכן אמרו: "מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי" (מדרש רבה שמות ב', ב).
היכן פוגש ערך זה את ילדינו
אכן מדובר במושג רוחני ביותר. אך חיינו גם הם מורכבים מחיי גוף וחיי רוח/נפש/נשמה. הדרך להביא את הילדים להתחשבות בחלק הרוחני שבתוכם, זה האחראי לתפקוד נכון של האדם בינו לבין עצמו ובינו לבין הזולת, היא בהתיחסות לחלק חשוב זה בהזדמנויות שונות. לכן, טוב יעשו ההורים אם ישוחחו עם ילדיהם על החלק הזה שבתוכם/בתוכנו ועל הגילויים שלו על פי היהדות בחיבור לבית הכנסת, למשל, או למצוות שונות הנקרות בדרכנו יום-יום כמו עזרה לזולת, להורים, נתינה לאחרים וכדומה.
סיפור השבוע: שכינה בישראל
הסיפור הוא על עולה צעיר שלאחר שנה בארץ ביקר באתר ההיסטורי בשילה, במקום שעמד המשכן. לאחר מכן ביקר בבית הכנסת ביישוב שילה הבנוי בתבנית המשכן, עם בן דודו הגר שם. צירוף הביקורים האלה ריגש אותו מאד ונתן לו תחושת רוממות מיוחדת, מעבר לזו שחשים תיירים ומבקרים אחרים.
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com