פרשת שמיני: קידוש ה'

הערך "קדושה" מיוחס בפי העם למקומות, זמנים או חפצים ממשיים המכילים בתוכם סממן קדושה, כגון בית כנסת, שבת, ספר תורה. אך, בעצם, הערך הזה רחב ביותר. הוא נחשב לדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר אליה צריך לשאוף ואליה ניתן גם להגיע. הקדושה היא שיא של תהליך רוחני שמתחיל בקיום מצוות רגיל, אך מלווה כל הזמן בהתבוננות באיכות עבודת ה', כמו: זהירות, זריזות, נקיות – שלבים ראשונים בעבודת ה' שהציב הרמח"ל (=רבי משה חיים לוצאטו ז"ל). פרשת "שמיני" מלמדת שהביטוי הגדול של קדושה הוא "קידוש ה' "

מהי "קדושה"?

אנחנו חיים בעולם מאד חושני. כמעט כל פרט בחיינו נקשרים אנו אליו באמצעות אחד החושים. אכן, טוב שכך, כל עוד מדובר בחלק החומרי שבנו – הגוף. אך, מאחר, ובכל אדם קיים גם חלק רוחני, הדורש את "מזונו", אם חפצים אנו באיכות חיים של ממש, חובתנו להתיחס גם אליו. הקדושה שייכת לחלק הרוחני שבאדם. בסולם הערכי של מושגים רוחניים, נמצאת הקדושה במקום העליון. פירוש פשוט למושג "קדושה" הוא הבדלה, התנהלות על פי כללים רוחניים, המבדילים את האדם מדברים העלולים להזיק לנשמתו, החלק הרוחני שבו. למשל, בתחום האכילה, בניגוד לחופשיות היתר הקיימת בעולם הרחב ביחס למותר ולאסור (פרט לכל מה שמזיק לגוף, כמובן), הרי שביהדות ישנן הוראות מפורטות . התנהלות על פי הוראות היא קדושה. אכן עם ישראל הוא עם קדוש בהיותו נבדל מהגויים בהרבה מאפיינים המתפרטים מהערך קדושה.

קידוש ה' בפרשתנו

בחומש "שמות" למדנו על בניית המשכן מתרומות כל ישראל. בפרשתנו מסופר על חנוכת המשכן ועל השראת השכינה. אהרן ובניו היו בעצם חתני האירוע. הם אלה שיכהנו מעתה במשכן ויעבדו בו. במשך שבוע ימים חנך אותם משה רבנו, לימד אותם את כל פרטי עבודת הקרבנות לקראת חנוכת משכן, כלומר – כניסתם הראשונה לתפקידיהם, ועתה, ביום השמיני, נקראו לבצע את מה שלמדו. לקראת מעמד גדול ונכבד זה, הוזמן כל העם אל פתח אוהל מועד. בני ישראל צפו בכל מהלך העבודות של הכוהנים וחיכו לרגע השיא – הופעת כבוד ה' במשכן, ביטוי לשביעות רצונו של ה' ממעשי הכוהנים. אכן, רגע זה הגיע וכך הוא מתואר בתורה:

"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וַיֵּצְאוּ וַיְבָרְכוּ אֶת הָעָם; וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים; וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל–פְּנֵיהֶם". (ויקרא, ט:כג-כד)

ואז, ברגע הגדול הזה, אירע האסון הקשה: מות שני בני אהרן, נדב ואביהוא. נדב ואביהוא יזמו, בנוסף לקרבנות, הקטרת קטורת לכבוד ה'. כוונתם היתה אמנם טובה, אך מאחר והם לא נטלו רשות לכך – מידת הדין היתה מתוחה כלפיהם ונענשו במיתה. וכך מתארת התורה את המעשה:

"וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה– אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה', וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה' (ויקרא, י:א-ב)

מה קורה כעת? איך מגיבים? איך ממשיכים הלאה בעבודת הקרבנות על פי הוראות משה? משה נדרש לפנות לאהרן ולנחם אותו. דבריו היו קצרים, וכך אמר לו:

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד; וַיִּדֹּם אַהֲרֹן… וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו, רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ, וְלֹא תָמֻתוּ, וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף; וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף ה'" (ויקרא, י:ג-ו)

במלים אחרות, משה רבנו הסביר לאהרן אחיו שהאסון הקשה גרם לקידוש ה'. כלומר, מעמד גדול זה שבו התגלה כבוד ה' במשכן צריך הוא להשאיר רושם של יראה וקדושה על העם. האירוע שקרה כעת גרם לעם להבין שיש לנהוג בזהירות רבה בכל הנוגע לכבוד המשכן. בענישה הקשה נגרם קידוש ה', כלומר הבחנה והבדלה בין הכבוד שמיחסים לבן אדם לכבוד שיש ליחס לה', ובהתאם לכך – יש להבדיל באופן שבו צריך לנהוג כשמחליטים לכבד.

קידוש ה' בחיי היום-יום

התרבות הרווחת בעולם מאופיינת בחיים חופשיים כמעט בכל תחום. כל עוד שההתנהגות בנושא מסוים לא מזיקה לחברה באופן ישיר, או שהשימוש בחפץ מסוים לא פוגע באזרח, לא יוגבל השימוש באותו מוצר ולא תיאסר אותה התנהגות. חיים כאלה הם על בסיס נוחות ונהנתנות. היהדות מחנכת לחיים ערכיים, כלומר לאמץ מידות וערכים המתאימים לאדם כאדם – דחיית סיפוקים, הגבלה בנהנתנות ועוד. אורח חיים כזה יש בו סוג של קדושה, הבדלה מחיים שרירותיים. במדינת ישראל ניתן לזהות קבוצות רבות של אנשים החיים בקדושה. למשל, חיילי צה"ל המפגינים מוסר גבוה בתפקודם מול האויב, וכן ארגוני ההתנדבות הרבים המביאים לידי ביטוי ערכים רבים: נתינה, עזרה פיזית, סיוע כספי. התנהגות כזאת עומדת מול הנהנתנות הבולטת בחיים המערביים. בכך יש ביטוי לחיי קדושה. תכונת הנתינה מקבלת תהודה גדולה במיוחד בהקשר לארגוני ההצלה כשהם נענים לבקשת עזרה באסונות טבע שונים ברחבי העולם. אלה הם, אם כן, חיי קדושה. התנהגות כזאת, כשהיא באה לידי פרסום ברחבי העולם גורמת היא גם לתוצאה נלוות –  קידוש ה'. כלומר, האזרחים הנעזרים באותה מדינה, ורבים ממדינות אחרות, מציינים לשבח את העזרה הישראלית וחלק מהם יודעים לייחס אותה להיותנו יהודים ושהנתינה היא חלק ממהותנו. בכך נגרם, כאמור, קידוש ה', כלומר ה' מתקדש ומתכבד בעם ישאל – בניו. הדבר גורם אצל חלק מהצבור יחס חיובי ליהדות ולרצות להתעניין בה.

קידוש ה' בימינו

לעתים שומעים אנו על התנהגות חיובית חריגה של פרט או כלל. אם היא גרמה להתפעלות של הנוכחים, בהיותה חריגה, נחשב הדבר לקידוש ה', למרות שבעיני בעל המעשה היא מעשה של מה בכך. לדוגמה, נוסע המחזיר עודף מיותר לנהג, למרות שהוא נהג על פי הדין וחלילה לו להשאיר ברשותו את העודף, כי נחשב הדבר לגזל בידו, אם גרם הדבר להתפעלות בעיני הנהג ו/או הנוכחים נחשב הדבר לקידוש ה' .

באחרונה התוודענו לסיפור מיוחד מהיבטים שונים שגרם לקידוש ה'. לפני כחודשיים הגיעה להקת "שלווה" לבעלי מוגבלויות לתחרויות באירופה, אך נודע לה שם שחלק מהאימונים לקראת התחרות יתבצעו בשבת. הלהקה החליטה לוותר על ההשתתפות בתחרות וחזרה ארצה. בכך ויתרה על כבוד גדול, אך קדושת השבת והנאמנות לה' בשמירה עליה הכריעו את הכף. הדבר גרם לתהודה גדולה, להתרגשות ולהערכה רבה שהגיעו מרחבי העולם. זוהי דוגמה לקידוש ה' ברמה גבוהה. ככל שהתהודה למעשה גדולה יותר, או שפרטי המעשה מיוחדים, מוסיף הדבר לקידוש ה'.

יהי רצון שנזכה לקדש שם ה' בחיינו.

היכן פוגש ערך זה את ילדינו

בימינו, מאז חורבן בית המקדש, קשה לנו לחוש בקדושה גבוהה כמו זו שהיתה בבית המקדש, אך בית הכנסת הנקרא "מקדש מעט" מחייב אותנו יחס של כבוד ויראה בכל הקשור להתנהגות בתוכו. חשוב מאד שהורים יראו בבית הכסת כעין דגם מזערי להחלת קדושה וליחס אליה. הם ישוחחו עם ילדיהם על קדושת בית הכנסת ותשמישי קדושה כמו תפילין וכדומה. אך, חשוב לא פחות, לחנך אותם לחיים של קדושה, הנבדלים מחיי ההמון בתחומים שונים: אכילה, נהנתנות, נתינה, התנדבות. כל אלה ועוד מוגדרים כחיים של קדושה. הנוהגים כך מקדשים את ה' במעשיהם.

סיפור ילדים: קידוש ה'

הסיפור הוא על נבחרת ישראל לכדורסל שהתאמנה הרבה בארץ לקראת התחרות על גביע אירופה, אך כשהגיעה לשם, התברר למאמן הקבוצה, שמנהלי התחרות נאלצו להכניס בלו"ז האימונים והתחרויות גם פעילות בשבת, בניגוד למה שסוכם מראש. התנצלותו של מנהל התחרות לא הועילה לקבל את הסכמת הקבוצה, והיא החליטה לחזור ארצה ולשמור על הכבוד הלאומי. בשובה ארצה זכתה הקבוצה להערכה רבה וההחלטה הוגדרה בעיני רבים כקידוש ה' .

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com