הדפסהחברה מתוקנת מנהלת מערכות חקיקה, משפט ואכיפה כדי לשמור על נוהל חיים תקין, טוב ומבטיח. עברות המתבצעות על ידי אנשים שונים בחברה זו, גוררים אחריהם ענישה בהתאם. מטרת הענישה היא, בעיקר, לשמור על סדרים תקינים של חיי היום-יום. פרשת "תזריע" מלמדת שישנה מטרה נוספת בענישה – חינוך החוטא והחזרתו לדרך הנכונה. להשגת מטרה זו יש צורך בענישה מחושבת, ענישה שניתן לחוטא ללמוד ממנה ממה עליו לפרוש, מה עליו לעשות – "מידה כנגד מידה".
"מידה כנגד מידה" בפרשתנו
פרשת השבוע עוסקת ברובה באחת העברות החמורות ביותר מבחינה חברתית – לשון הרע. אמנם המלים "לשון הרע" לא מופיעות לאורך כל הפרשה, אך חכמינו זכרונם לברכה קיבלו במסורת מדור לדור (="תורה שבעל פה"), שהצרעת המדוברת לאורך הפרשה באה על חטא זה. כך אמרו חכמינו:
"'זאת תהיה תורת המצורע' (ויקרא, יד:ב) – המוציא שם רע" (ויקרא רבה טז, ו).
"'זאת תהיה תורת המצורע' – ללמדך, שהמספר לשון הרע הנגעים באין עליו" (תנחומא, מצורע פ"ב).
העונש על לשון הרע – "מידה כנגד מידה"
מהי צרעת?
במחלות העור ידועה אמנם מחלה הנקראת "צרעת" או הנסן (מחלה מדבקת זיהומית העלולה לגרום לתוצאות לא קלות), אך שם מחלה זו מושאל כנראה מהצרעת המדוברת בפרשתנו, שהיא בעצם איננה מחלה, אלא סוג של סימן מוחשי לבעיה רוחנית. פיזית, מדובר בכתם מוזר המופיע על העור (או על בגדים ועוד, כפי שיתואר בהמשך). חכמינו קיבלו, כאמור, שתופעה זו באה כעונש על לשון הרע. לכן, מי שמחליט וקובע שמדובר בנגע צרעת, הוא הכהן, דמות רוחנית, ולא איש מתחום הרפואה, כי כתפקיד הרופא במחלות גופניות, כך תפקיד הכהן במחלות רוחניות. הצרעת רומזת, אם כן, על חטא לשון הרע שנושא הצרעת נכשל בו. עם הופעת הנגע, על נושאו להגיע לכהן, והכהן בודק אם הופיעו בו סימנים המגדירים את הנגע לצרעת מטמאת, או לא (צבען של השערות שבאזור הנגע, גודלו, מראהו ביחס לעור שסביבו ועוד). כשמופיעים הסימנים הנכונים האדם מוגדר על ידי הכהן כמצורע וחלים עליו הלכות מיוחדות שהקשה שבהן היא הרחקה מהעיר למקום סגור. בתקופת שהייה זו חלה עליו טומאה ורק אחר היעלמות סימני הצרעת הוא עובר תהליך היטהרות, שאחריו יכול הוא לשוב לחייו הרגילים.
מדוע החמירה התורה כל כך בעונשו של מספר לשון הרע?
לשון הרע היא עברה חמורה בגלל השלכותיה הקשות. היא גורמת בעיקר לפגיעה בקשר החברתי שבין השומעים למי שמדובר עליו, להרחקתו מהחברה ועוד. אחת מדרכי הנהגתו של ה' היא "מידה כנגד מידה", כלומר, מי שגרם להרחקה בין אנשים – נענש בהרחקה מאנשים ואף מכלל החברה. מאחר ומטרת הענישה בכלל היא גרימה להתבוננות בחטא ובגורמיו, מצופה מהמצורע להתבונן, בישבו בדד מחוץ למחנה, בעברה החמורה שעשה, בנזק שגרם ובתשובה הראויה והמחויבת מעברה זו.
"מידה כנגד מידה" גם בשכר
התורה מספרת שמרים הנביאה עמדה וצפתה באחיה משה, "לדעה מה יעשה לו" (שמות, ב:ד), כשהניחה אותו אימו ביאור בתוך התיבה. כלומר, דאגה לשלום אחיה. לאחר הרבה שנים, גמל ה' לה ושכרה היה שבני ישראל המתינו לה שבוע ימים. הדבר היה בעקבות דבור לא חיובי שדברה על משה, ה' הקפיד מאד על כך והענישה בצרעת, בדיוק כמופיע בפרשתנו, אך הצרעת נעלמה ממנה רק לאחר שעבר שבוע ימים. במשך השבוע הזה התעכבו ישראל במדבר, למרות שהיו אמורים כבר להמשיך בדרכם. ובכן, ראינו שה' נהג "מידה כנגד מידה" הן בענישת מרים בצרעת על דבור במשה, והן בשכר – כשכל העם התעכב במדבר, כשכר למרים על עיכובה בשמירה על אחיה משה.
"מידה כנגד מידה" בחיי היום-יום
חיינו מלאים במפגשים עם בני אדם. לרוב, המפגשים הם עם בני אדם מסביבתנו הטבעית: משפחה, חברים וכדומה. לעתים, אמורים אנו להכיר טובה למי שגמלו איתנו טובה. חשוב יהיה להשקיע חשיבה בדרך בה נגמול טובה. כשהמעשה יהיה בסגנון "מידה כנגד מידה", תזכה ההטבה להערכה רבה. כגון, שכנים שסייעו לנו בעת מצוקה, כמה טוב יהיה וגם ייחשב, אם נגמול להם טובה באותה מידה – עזרה בעת הצורך. אולי הדבר יגרום לנו להעמיק בהיכרות עם אותם שכנים (דבר טוב כשלעצמו), כדי לדעת מה הם הצרכים שישמחו אותם, אך נדע שהשבנו להם כגמולם.
היכן פוגש ערך זה את ילדינו
התקשורת הרצויה בין הורים לילדיהם, היא, כמובן, לא בסדרי ענישה ותוכחה, אלא, בדרך החיובית, בעידוד, במתן מחמאות על עשייה חיובית וכדומה. פרשתנו מלמדת שכשנדרשים ההורים להעניש, כדאי שהעונש יהיה מעין העברה, כגון, מניעת יציאה לחברים אחר הצהריים, אם קדם לכך זלזול בביצוע משימות. בדרך זו, הילד יראה מהר יותר את הקשר שבין העונש לעברה, והסיכוי לשינוי טוב אצלו יהיה מובטח יותר. רווח נוסף משימוש בדרך זו הוא התחושה של הילד בקבלו את העונש. ודאי שלא נעים להיענש, אך, ככל שהוא יראה את הקשר בין העברה לעונש, כך יוקל עליו. ייטיבו ההורים אם גם יסבירו לילד מהי הסיבה שנענש בעונש זה.
סיפור ילדים: מידה כנגד מידה
הסיפור הוא על תלמידים שנענשו בעונש חמור על ידי המנהלת, אך לא כעסו ולא הביעו כל התנגדות, אלא בצעו אותו בקבלה מלאה, מפני שהמנהלת טרחה להסביר להם את הקשר ההגיוני והחינוכי בינו לעברה שבצעו, בינת "מידה כנגד מידה".
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com