סיפור ילדים: מה תרמו נשות הקהילה לבניית בית הכנסת?

"אבא, נראה לי שנצטרך לעבור להתפלל בבית הכנסת 'חסדי אבות' " הכריז נועם כהן בשובו מבית הכנסת בליל שבת.

"מה קרה הפעם, נועם, אולי שלום הגבאי כעס עליך?" שאל אבא דוד

"סליחה, אבא, כמעט נעלבתי. אתה חושב שאני מגיע להתנהגות בעייתית, עד שהגבאי צריך לכעוס עלי?"

"כן, זה עלול לקרות. רק בשבוע שעבר נאלץ הגבאי לשלוח שני ילדים הביתה באמצע התפילה, כי הם שכחו לשם מה באו"

"טוב, אבא, אתה מכיר אותי. אם הייתי מרגיש שאני מגזים בהתנהגות, הייתי קם והולך לפני שיעירו לי"

"אם כך, מה הבעיה, נועם?"

"להיפך. האווירה בבית הכנסת טובה ואני שמח לבא אתך, רק שמאז שסיימו לבנות את בנין המגורים בשכונה והגיעו משפחות חדשות, אין מקום לכולם, והרגשתי מאד לא נוח לראות את הדיירים החדשים מחפשים מקום במשך מספר דקות"

"סליחה, נועם, שקצת חשדתי בך…אם כן, זוהי סיבה מוצדקת. אני מסכים להצעתך, רק שכדאי לשתף את הגבאים בבעיה הזאת"

משפחת כהן היא ממייסדי השכונה. הם גם היוזמים של הקמת בית הכנסת "שלום ורעות", אך כעת, כשהשכונה גדלה ואין מקום לכולם, קשה להם להחליט לעזוב את בית הכנסת. דוד החליט לפנות לוועד בית הכנסת בבקשה לכנס את המתפללים לישיבה דחופה בנושא. הבקשה נענתה בחיוב והציבור הוזמן לישיבה במוצאי שבת.

"שבוע טוב קהל קדוש" פתח דוד את דבריו, לאחר דברי הפתיחה של נציג וועד בית הכנסת. "בקשתי מוועד בית הכנסת לקיים ישיבה זו לאור הגידול המכובד במספר המתפללים במחצית השנה האחרונה, והחסר במקומות ישיבה."

הצבור הודה לדוד על היוזמה לכנס את הציבור ולדון בפתרונות. עלו מספר הצעות. הטובה ביותר היתה הצעתו של דוד:

"קהל קדוש. את בית הכנסת הנוכחי, 'שלום ורעות', קראנו על כך שקיימת פה אוירה טובה בבית הכנסת. איננו מעוניינים להתפזר, חלילה. ולכן ההצעה לקיים שני מניינים, לא נראת לי, אלא לפנות למתנדבים מתוך הציבור להכין תכנית הרחבה שתבוצע על ידי החברים העוסקים בבנייה."

לאחר קבלת הצעתו של דוד סיכם יושב ראש הועד את הישיבה והודיע כבר על מועד הישיבה הבאה – בעוד שבועיים. לישיבה זו הוזמנו רק בעלי מקצועות מתחום הבנייה: אדריכל, מהנדס, בנאים וחשמלאי. בישיבה התבקש דוד לשמש כמזכיר לקבוצת אנשי המקצוע שהתאספה. בסיום הישיבה קרא דוד מספר שורות מתוך הסיכום:

"לאחר שהתקבלה ההצעה להרחיב את בית הכנסת, התכנסנו מספר חברים בעלי מקצוע בתחום התכנון והבנייה והכנו תרשים ראשוני להרחבה. יואב האדריכל ורונן המהנדס ישבו ויעבדו את התכנית ויגישו בעוד חודש את ההצעה הסופית, כולל עלויות המשימה. תודה לכולכם"

השמחה הגדולה על קבלת רעיון ההרחבה והיציאה לדרך הקיפה את כל המתפללים. הנשים שאין להן חלק בצד המעשי של התכנון והבניה, הגישו בקשה מיוחדת לוועד בית הכנסת:

"כולנו רוצים להיות שותפים בבניית ההרחבה. אנחנו מבקשות להכין את הפרוכת לארון הקודש. כמובן נעשה זאת בהתיעצות עם האמנית, חברתנו לקהליה."

"כל הכבוד לכן נשות החיל, חשבנו לרכוש פרוכת, אך הצעתכן המקורית כמובן עדיפה ומתקבלת בהחלט"

נשות הקהילה קיימו ישיבת עבודה עם אחת החברות שהיא אמנית בתחום מלאכת היד העתיקה.

איך מתקשר הסיפור לפרשת השבוע

"חברות יקרות, אני בהפתעה ובהתרגשות גדולה מעצם הרעיון. לא מזמן מסרתי שיעור בבית הספר על טווית צמר העזים במשכן, הכיסוי למשכן שהכינו אז הנשים" הגיבה האמנית

נשות הקהילה החליטו ללמוד ממש את מלאכת האריגה בהדרכת האמנית, והן ארגו את הפרוכת בנול מיוחד שהעמידה החברה לרשות המבצע החשוב הזה. המלאכה הסתיימה והפרוכת נמסרה לוועד בית הכנסת. בדברי התודה שנשא רב בית הכנסת בחנוכת בית הכנסת המורחב, התייחס במיוחד לחלקן של הנשים ואמר, בין היתר:

"אי אפשר שלא להיזכר בחלקן של הנשים בבניית המשכן. גם אז היו אלה הנשים שטוו את יריעות העזים  – הכיסוי של המשכן. מרגש לראות שאחרי יותר משלושת אלפי שנים, נשים מקבלות עדיין השראה ועידוד לתרום תרומה מכובדת ומקורית שכזאת"

הצעת דיון

1. מה באמת הציק לנועם בבית הכנסת?
2. מהי הסיבה לדעתכם שהצעתו של דוד התקבלה?
3. מה הייתם אתם מציעים כפתרון לבעיית מקומות הישיבה?
4. מהיכן לדעתכם קבלו נשות הקהילה את הרעיון להכין פרוכת לארון הקודש?

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com