הדפסהקדש – פתאום מתעורר אדם ומגלה שהוא שייך לעם קדוש, החי על אדמה קדושה, המחזיק בתורה קדושה.
ורחץ – אז רוחץ הוא את כפיו, משחרר את עצמו מהדעות הקדומות שהושתלו בו לאורך שנות ילדותו ועד כה.
כרפס – לוקח את הירק הפשוט ומודה דרכו על האדמה שעליה הוא חי, ובטיבולו מתחבר לצאצאי העם שיצא ממצרים, שם שועבד בטיט העבה.
יחץ – אינו יכול להשאיר לעצמו את המבט החדש והמשמעותי הזה לעצמו בלבד, לכן הוא חולק את תחושותיו עם סביבתו; ומי שמתקשה להצטרף אליו בשלב זה, שומר הוא עבורו את חלקו לעתיד, כשיתאים לו.
מגיד – הולך הוא ומגלה את זהותו בהדרגה, ומחליט להצטרף להזדמנות הייחודית – שולחן הסדר, שבו הדברים יגידו לו את סיפור העם שלו.
רחצה – ידידנו מתקדם במסעו באומץ רב, ומחליט לרחוץ עצמו ב"מי הדעת"; מתוך ההבנות העמוקות הנשמעות מההגדה, הוא פוגש תחילה את דמותו של אברהם אבינו.
מוציא – ממנו לומד הוא להכיר טובה למי שמטיב עמו מאז ומעולם, המספק לו את לחמו מדי יום, ובעיקר בהוציאו אותו מאסון הטבח הנורא.
מצה – בהמשך הדורות, מתחבר הוא לעמו שיצא מגלות מצרים, באכילת המצה שלא הספיקה להחמיץ, כי בחיפזון יצא ממצרים.
מרור – מהעם הנפלא הזה לומד הוא שהחיים אינם תמיד מתוקים, אלא לעתים גם מרים.
כורך – בכל זאת, לומד שעליו לדעת לכרוך את המר במתוק, ולהשתדל לראות בעין טובה כל מה שעובר עליו.
שולחן עורך – מסעו העמוק והתבוננותו מביאים אותו לשלב המרכזי, שבו הוא סועד את לבו במיטב התבשילים והמאכלים, כראוי לסעודת חג החירות – חירות משעבוד לדעות הזרות שנכפו עליו.
צפון – לקראת סיום הסעודה החשובה, אינו שוכח את ידידו שבראשית דרכו לא העז להצטרף אליו למסע המאתגר, אך כעת מחליט באומץ להזמין אותו לטעום ולו מעט מהסוד הצפון של מסעו.
ברך – והנה הגיעה העת לברך את ה', יוצר האדם, שהפיח בו רוח חכמה שגרמה לו טלטלה, אך בזכותה שב הוא הביתה.
הלל – אינו מסתפק בברכה והודיה לה', אלא ממלא פיו בתהילה ושבח לה' על כל אשר גמלו.
נרצה – ואנחנו, המשתאים נוכח מסעו המדהים של ידידנו מישראליותו ליהדותו, ועמו מאות ואלפים שכמותו שגילו את ביתם העתיק, לא נותר לנו אלא להכריז בקול גדול – נרצה! מסעכם נרצה ומשובח לפני ה' האוהב אתכם תמיד, ועכשיו עוד יותר.
קרדיט לתמונה: https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Pesahplate.jpg