חברה מתוקנת היא חברה הדואגת לכל שכבותיה. היא ערה למציאות בה קיימים בתוכה מיעוטי יכולת המתקשים בפרנסתם. הדאגה להם מתבטאת בדרך כלל בסיוע ישיר של הספקת צרכיהם: מזן, ביגוד ועוד המסופקים על ידי ארגוני חסד. בכך הם מקיימים, כמובן, מצוות צדקה חשובה. פרשת "בהר" מלמדת שהצדקה המעולה היא בכך שמסייעים ביד הנצרכים "לעמוד על הרגליים". כלומר, לדאוג בעצמם לעצמם, ולהתנתק עם הזמן בתמיכה של גורמי החוץ.

הצדקה המעולה בפרשתנו

תורתנו מקיפה במצוותיה את כל מסלולי החיים, של היחיד ושל הכלל, מלידה ועד "מאה ועשרים", הנחיה להתנהגות ראויה בכל מצב אפשרי, הוראות למנהיגי הצבור, לרשויות השונות ועוד. קיומם של אזרחים מיעוטי יכולת, שפרנסתם דחוקה ואין ביכולתם לכלכל את עצמם, מציאות זו היא טבעית ותתכן בכל חברה. כך כבר הכריזה התורה במקום אחר: "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ; עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר, פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ, בְּאַרְצֶךָ. (דברים, טו:יא). במצב זה חובה לדאוג לסיפוק צרכיהם, כדברי הפסוק הנ"ל בחלקו השני – "פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ". זוהי מצות צדקה הרגילה. אך בפרשתנו ישנה התיחסות יסודית יותר למצב זה. התורה מחייבת "להקדים רפואה למכה", כלומר ליזום סיוע שימנע את האדם מלהיזקק לצבור. למשל, לחפש לו מקור פרנסה, עבודה המתאימה לו שממנה יפרנס את עצמו ואת משפחתו. כך מנסחת התורה מצווה זו:

"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ – וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ" (ויקרא, כה:לה). רש"י (=רבי שלמה יצחקי) מביא במקום, בשם חכמינו ז"ל, הסבר ומשל הממחיש חשיבות מצווה זו: "אל תניחהו שירד וייפול ויהיה קשה להקימו, אלא חזקהו משעת מוטת היד. למה זה דומה? למשאוי שעל החמור – עודהו על החמור, אחד תופס בו ומעמידו, נפל לארץ, חמישה אין מעמידין אותו!"

התורה מיחסת חשיבות חברתית גדולה למצווה זו עד שכללה במחויבות הצבורית גם "גר ותושב" – מיעוטים שאינם יהודים הגרים בארץ.

הצדקה המעולה בימינו

מדינת ישראל היא מדינת חסד. העזרה למשפחות נזקקות באה לא רק מארגוני חסד הפרוסים למכביר ברחבי הארץ, ב"ה, אלא גם ממוסדות ממלכתיים, כמו מחלקות רווחה הקיימות בכל רשות מקומית, שתקציביהם מגיעים ממשרד העבודה. לכאורה, בכך יכול האזרח להיות רגוע ולסמוך שמצוות הצדקה מתקיימת מכספי המסים שהוא נותן, ואין עליו עוד מחויבות בנושא זה. אך, בפרשתנו, התורה מחייבת את היחיד "לפקוח עין" ולשים לב למצב בו ישנם אנשים שלמרות התמיכה הממוסדת מתקשים הם בכלכלת משפחותיהם. חשיבה מושקעת תביא אותו למציאת פתרון מעולה למצוקתם במציאת מקור הכנסה לראש המשפחה, למשל. בכך תסור מעל המשפחה חרפת התלות בחסדי הציבור! בכך, יחזור הכבוד העצמי של ראש המשפחה הנהנה מיגיע כפיו ואינו נזקק עוד למוסדות הרשמיים ולא לארוגני החסד.

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

כוח הנתינה טבוע באדם מעצם יצירתו. כשברא ה' את האדם טבע בו את תכונת החסד, הרחמים, הרצון לתת לאחרים ממה שיש לו. זהו אחד הביטויים להיות האדם נברא ב"צלם א'להים". הורים המחנכים ילדיהם למידות טובות, ישתדלו לשתף אותם בנתינה לאחרים. אך, לא רק במתן צדקה לעניים, אלא גם בסיוע מקדים למשפחות נזקקות. למשל, משפחה שפרנסתה מצויה, אך היא מצומצמת, ניתן יהיה למנוע דרדור במצבה הכלכלי על ידי חסכון בהוצאות עבור שיעורי עזר וכדומה, בכך שילדים בוגרים יסייעו לילדיהם בלימודים.

סיפור ילדים: הצדקה המעולה

הסיפור הוא על משפחת עולים שזכתה לקבלת פנים מיוחדת ממשפחה ותיקה. ההורים במשפחת העולים עבדו בחו"ל לפרנסתם בעבודות מכובדות, אך כאן נאלצו לעבוד בעבודות ניקיון מחוסר ברירה. אבי המשפחה הישראלית, כשנודע לו הדבר, החל בחיפוש מקום עבודה לראש המשפחה. הוא הצליח למצא תוך זמן קצר יחסית. בכך קיים בו ובמשפחתו צדקה מעולה.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com