טבעו של אדם מן היישוב הוא לנהל את חייו בכלל, מתוך שיקול דעת ותכנון, המבוססים על תובנות בריאות ביחס לאיכות החיים הרצויה, הטובה והמועדפת, תובנות עליהן התחנך או שהלכו והתעצבו אצלו בהשפעת החברה והסביבה בה גדל.

פועל יוצא מגישה זו הוא צירוף חשיבה מקדימה גם לפעולות שגרתיות יומיומיות. כך, למשל, אם הוא צריך להגיע לתור במרפאה בעיר הגדולה, הוא יחשוב על ניצול אותה נסיעה לטובת טיפול בנושאים שונים שהצטברו אצלו, או קניית מוצרים שונים לבית וכדומה. מה יקרה אם למרות התכנון היפה שעשה, השתבש משהו בלוח הזמנים, לא באשמתו, ומספר דברים שתכנן לבצע התבטלו. כמה אכזבה תהיה לו?!

בפרשתנו, מביאה התורה, בתוך רשימת המסעות, פרט מאד מעניין. כשיצאו בני ישראל ממצרים היה חשש סביר שמצרים יתנגדו מאד ליציאתם ואף ינסו למונעה פיזית. מה עשה הקב"ה בחכמתו? הסיח את דעתם באופן ממשי, בכך שהרג את בכוריהם. מכת בכורות היתה המכה העשירית על פרעה מצרים בהקשותו את לבו שלא לשחרר את העם. את המכה הזאת תכנן ה' וביצע בדיוק בשעת היציאה. וכך מנסחת התורה את הסיפור בפרשתנו:

"וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח, יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם. וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה ה' בָּהֶם כָּל בְּכוֹר…" (במדבר, לג:ג-ד)

כלומר, בני ישראל יצאו באין מפריע, לעיני המצרים, כיון שהמצרים היו עסוקים בקבירת מתיהם.

אמונה בהשגחה פרטית

הסיפור הזה הוא אחת הדוגמאות הממחישות שיש מישהו מעלינו שמתכנן את כל מה שקורה כאן בארץ – הכל מכוון מלמעלה!

כלל זה הוא בעצם סעיף אחד של אחד מעיקרי האמונה של כל יהודי – השגחה – להאמין שכל מעשי בני האדם נצפים, ידועים ואף מכוונים על ידי ה'.

האמונה בה' כוללת שלושה סעיפים, או, ליתר דיוק, שלוש דרגות באמונה:

  1. שהעולם נברא על ידי ה'
  2. שה' יודע מה שקורה בעולם הזה בכל רגע נתון ובכל מקום – בו זמנית!
  3. שה' מתערב במה שנעשה בעולם הזה, כלומר גומל טובה למי שעושה טוב, ולהיפך – לעושה רע!

עשר מכות מצרים נועדו, אכן, להמחיש ולהטמיע את שלוש דרגות האמונה הזאת.

ידיעה ובחירה

האמונה בהשגחה פרטית, לא אמורה לסתור את עיקרון הבחירה החופשית – היכולת הרצונית של כל אדם לבחור לעשות כל מעשה שירצה. כך ניסחו חז"ל עיקרון זה במסכת אבות (ג:טו):

"הכל צפוי והרשות נתונה"

כלומר, למרות האמונה שהכל כבר צפוי וידוע לפני ה', מה יעשה כל אחד, היום או מחר – בכל זאת – קיימת לכל אדם הרשות לבחור לעשות מעשה חיובי או שלילי.

כלל אמוני זה לא קל להסברה, ואף הרמב"ם שהתיחס בהעמקה ובאריכות רבה לשאלה זו, מסיים במלים "דעתנו קצרה להשיגו". 

נביא כאן רק מספר שורות מסוף מאמרו בנושא (מתוך פרק ח' מ"שמונה פרקים" – הקדמה למסכת אבות):

"וְהָבֵן כָּל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ: שֶׁפְּעֻלּוֹת הָאָדָם מְסוּרוֹת אֵלָיו; וּבִרְשׁוּתוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק אוֹ רָשָׁע, מִבִּלְתִּי הַכְרָחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ עָלָיו עַל אֶחָד מִשְּׁנֵי הָעִנְיָנִים. וּמִפְּנֵי זֶה הָיָה רָאוּי הַצִּוּוּי וְהַלִּמּוּד וְהַהֲכָנָה וְהַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁוְאֵין בְּכָל זֶה סָפֵק. אָמְנָם, תֹּאַר יְדִיעָתוֹ יִתְבָּרֵךְ וְהַשָּׂגָתוֹ לְכָל הַדְּבָרִיםדַּעְתֵּנוּ קְצָרָה לְהַשִּׂיגוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ."

דברי הרמב"ם מובאים , בין היתר, במאמר רחב בנושא הבחירה החופשית של ד"ר שאול סולברג – בקישור המצורף – מומלץ מאד! http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/niv/bhira-2.htm

מה קורה כשהתכנון משתבש?

ובכן, נשוב למשל הנ"ל, על אותו שנסע העירה והתכנית שלו השתבשה. אכן, האכזבה מובנת ואף ראוי לגלות אמפתיה לאותו אדם, אך מה עליו לחשוב לאחר אכזבתו? בהנחה שהוא בדק פרט פרט בכל מהלך ההכנה וההתנהלות שלו באותו יום, ומצא שמצדו הכל היה תקין, עליו להאמין שהכל מכוון מלמעלה, שהכל לטובה. אולי, למשל, עליו היה להקדים להגיע הביתה בגלל אירוע לא צפוי, אולי הביקור שתכנן במקום מסוים לא היה כדאי, מסיבות שונות, וכו' כו'. מוכרת לכם התנצלות בסגנון הבא, פחות או יותר?: "טוב שלא באת אלי כפי שתכננת, בדיוק הייתי צריך לצאת שלא כמתוכנן, בגלל…"

הרבה פעמים קורה שאנחנו "מצליחים" להסביר מדוע לא בצענו משימה מסוימת. לעתים ההסבר אף מתקבל על דעת המאזין. זוהי דוגמה להסבר פשטני של השגחה פרטית, להאמין שאם משהו לא הסתדר, זה קרה בגלל התערבותו של "בעל הבית"  – ה' – וההמלצה לקראת יום הסידורים הבא, בנוסף לתכנון מירבי – פשוט, להתפלל להצלחה!

סיפור השגחה להמחשה

להלן נביא בקצרה את סיפור ההשגחה הידוע של אריאל שרון ז"ל, סיפור שתחילתו באכזבה וסופו בהבעת תודה לבורא העולם (וגם לרבי מלובאביטש ז"ל)

לפני כעשר שנים סיפר הרב זאב סיגל ז"ל, שהיה נשיא מועצת הרבנים של אמריקה, את הסיפור הבא:

כשהתרחשה החטיפה הראשונה של מטוס אל-על (בשנת תשכ"ח) היה אמור אריאל שרון ז"ל לעלות על המטוס. כשהוא בא להיפרד מהרבי מלובביטש ז"ל, אמר לו הרבי לא לטוס על המטוס הזה. אריאל שרון שמע בקול הרבי ובכך ניצלו חייו!

היכן פוגש ערך זה את ילדינו

ילדים נוטים להתאכזב, בצדק, כשלא קבלו את מבוקשם, או התבטלה תכנית שרצו. רצוי מאד לחנכם לכך שלא הכל תלוי בנו ההורים, ובבני אדם בכלל. כדי להשיג את מבוקשנו תלויים אנו לעתים ברצונו של גורם שלישי, או בתנאי טבע מסוימים. אלה פועלים לא בשליטתנו. בקיצור, לחנכם ש"הכל מכוון מלמעלה".