מה עולה לנו במחשבה כשמזכירים לפנינו את המילה "תמימות"? אולי חוסר התחכמות, טיפשות. פרשת "צו" מלמדת על משמעות נוספת למילה זו – ערך עליון שזכה בו אהרן.

"תמימות" נתפשת אצל המון העם כהתנהגות לא חכמה. "תמים", יאמרו לך אנשים, "הוא מי שניתן לרמותו בלי שירגיש בכך". פרשת "צו" מלמדת שתמימות היא מידה נעלה, שאין לה ולמיעוט חכמה כל קשר. "תמים" הוא מי שמוכן לקבל הוראות מסמכות גבוהה, ללא ערעור לא ענייני, ובכך מבטא הוא כבוד לאותה סמכות.

תמימות בפרשתנו

משה רבנו נצטווה על ידי ה' להכין את הכוהנים לעבודתם, בעצם ללמדם את כל עבודת הקרבנות עליה יהיו מופקדים לאחר שבוע ימים של הכנה. משה רבנו נהג בענווה וביצע משימה זו במסירות רבה. כל יום במשך שבוע ימים, הקריב את כל סוגי הקרבנות והראה לאהרן ובניו כל פעולה שהוא עושה, כך שהם תורגלו 7 פעמים במשך שבוע זה בהקרבת כל סוגי הקרבנות. מה היתה התחושה בלבו של אהרן הכהן, כשאחיו הצעיר ממנו מלמד אותו, והוא כתלמיד צופה ולומד ממנו את כל פרטי העבודה? אולי לא הרגיש בנוח? אולי נבוך? בכל אופן, התורה לא מציינת דבר בנושא זה. לכן, עלינו רק לתאר שהוא קיבל זאת בהסכמה מלאה. זהו, אם כן, גילוי של מידת התמימות. תמים הוא שלם, מי שמשתדל להיות שלם עם מילוי חובותיו, להיות רצוי לה', מי שהיחס שלו אליו כעבד לפני אדונו. כך, למשל, ציווה ה' את אברהם אבינו: "התהלך לפני והיה  תמים" (בראשית, יז:א), כלומר, אמונתך בה' צריכה להיות שלמה, ללא ערעורים, ספקות, תמיהות.

מהי בעצם תמימות בעבודת ה'?

ישנה מצוות עשה בתורה: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱ'לֹהֶיךָ" (דברים, יח:יג) מצווה זו נאמרה כסיכום לרשימת איסורים שהמשותף להם הוא פנייה לכוחות מיסטיים חיצונים לסיוע בנושא על אנושי, כלומר לפנות למגידי עתידות, מנחשים וכדומה בשאלות/בקשות ביחס לעתיד וכדומה. פנייה לכוחות כאלה יש בה פגם באמונה בה' שהוא בעצם ה"אחראי" על כל המציאות, זו הגלויה לנו וזו הנסתרת מאתנו או העתידית. התמים הוא מי שאמונתו בה' מלאה, ללא שום ספק. אם יש לו איזשהו קושי בחיים, הוא פונה אל ה' לבקשת עזרה. אם אירע לו אסון, לא עלינו, יתכן ויצופו לו שאלות המאיימות על אמונתו זו, אך הן יהיו רגעיות. הן לא יחזיקו מעמד מול אמונתו האיתנה.

אכן, מידה זו, התמימות, נחשבת ביהדות כמידה המיוחסת לאנשי מעלה, החזקים מאד באמונתם. ובכל זאת, ה' ציווה אותה לכולנו, כלומר, היא ניתנת להשגה על ידי עבודה רוחנית גדולה שאדם יעשה עם עצמו, בעזרת מורה דרך רוחני.

תמימות בימינו

מקובל לומר ברחוב הדתי שמידת התמימות אפיינה יותר את הדורות הקודמים, אך בימינו היא לא נפוצה. אמירה זו מבוססת על העובדה שרבים הם האנשים היום שבגלל שאלות באמונה מחליטים לוותר על קיום מצוות ולפעמים גם על השתייכותם לצבור דתי. אולי יש הצדקה בהערכה המספרית של כמות התמימים היום לעומת אלה שחיו בעבר, אך אם יש כאן רמז לוויתור על אימוץ מידה זו, יש להשיב על כך באופן ברור ולומר, שכל דור מאותגר באתגרים שה' מזמן לו. אם בעבר האתגרים היו כלכליים, קושי בקיום חיים בסיסיים, וכן ניהול חיי יהדות בחסות שלטון זר וכו', הרי שבדורנו אתגרים אלה רק "התחלפו" באתגרים אחרים: התמודדות עם פיתויים חומריים (רמת חיים גבוהה וכדומה), חשיפת יתר לתכנים שאינם מוסריים, שכנות קרובה ומשפיעה של אנשים שאינם מאמינים וכדומה. במלים אחרות, מאחר והתורה נצחית, ומצוות לא מתיישנות, הרי שמצוות "תמים תהיה עם ה' א'להיך" עדיין שייכת וניתן לקיימה.

הדרך להגיע לתמימות

מהי ההמלצה לבן דורנו על דרך להגיע לתמימות בעבודת ה'? תמימות היא שלמות. כלומר, כדי להגיע לתמימות עלינו לברר את רמת האמונה שלנו בה'. האם האמונה מצטמצמת בכך שהוא ברא את העולם ואחר כך נתן חופש לכל בני האדם לעשות בעולמו כרצונם, או שהאמונה היא גם בכך שהוא יודע ומשגיח על התנהגותנו. ובכן, ישנה דרגה שלישית באמונה אליה צריך לשאוף והיא המפתח לתמימות – אמונה בה' שהוא לא רק יודע מה שקורה בעולם בכל עת ובכל מקום בו זמנית, אלא שהוא מגיב לאותן פעולות. הוא נותן שכר לנאמניו, ועונש לכופרים בו. אמונה זו היא הבסיס. מעבר לכך, צריך המאמין לפתח יחס של אהבה לה' שזאת יעשה על ידי התבוננות בבריאה כהנחיית הרמב"ם בהלכות "יסודי התורה" (ב:ב):

"והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד 'צמאה נפשי לא'להים לא'ל חי', וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד 'כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך… מה אנוש כי תזכרנו?!' …"

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

היחסים הטובים ביותר שבין הורים לילדיהם, אליהם כל הורה שואף הם של אהבה הדדית. ערך חשוב ועליון זה לא קל להשגה. קיים מחסום טבעי להשגתו והוא הפער הבין דורי שבין ההורים לילדיהם, מה שגורם לא פעם לאי הבנה וקבלה של הוראות וכדומה. הפתרון לכך הוא פיתוח אימון בין ההורים לילדים, כך שמילוי בקשות ההורים יגיע מתוך תמימות פשוטה, שלמות בהערכה של הילדים את הוריהם, מתוך הכרה במעלת ההורים, בשליחות החשובה שהם ממלאים, מתוך מודעות גבוהה לחובת הכרת הטוב כלפיהם.

סיפור ילדים: תמימות

הסיפור הוא על משפחת עולים שבחודשי מגוריהם הראשונים נחשפו לבעיית תפקוד של מחלקת שפ"ע ביישובם. ערמות של אשפה הלכו וגדלו והצחנה גרמה מצוקה. אבי המשפחה הורה לילדיו לפנות מעט שקיות שגלשו כבר למדרכה. בנוסף, במהלך מפגש תושבים עם מנהל מחלקת שפ"ע, הפגין בהתנהגותו מידת תמימות ביחסו להתנהלות העירייה בנושא, שזיכתה אותו לשבח מפי מנהל זה.

 

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com

 אם אהבת את התכנים שלנו, את הסגנון, ואת החזון, אנו נשמח לשמור איתך על קשר. אנא מלא את הפרטים שלך בטופס. אנו נשלח במייל רק דברים טובים ומועילים לחינוך ילדיך למידות טובות.